ישראל קדושים · פרק י׳, כ״ח

וידוע ע"פ כי ציד בפיו, שהם שורשי נשמות ר' עקיבא ור' מאיר העתידים לצאת ממנו, שהם שורש תורה שבעל פה, וביארתי במקום אחר שזהו מצד החטאים וקללת הגר אשר בקרבך יעלה מעלה מעלה ואתה וגו' מזה נצמח שזכה ר' עקיבא ליכנס ולצאת בשלום ולהיות כל יקר ראתה עינו מה שלא ראה עינו של משה רבינו ע"ה וזהו מעלה מעלה כי תורה שבכתב היא נובלות חכמה העליונה כמו שאמרו בב"ר, ותורה שבעל פה הוא המשכה מחכמה עליונה עצמה, מחכמה עלאה לחכמה תתאה. וזהו תכלית העלי' כי חכמה עליונה הוא התחלת התגלות היש המושג לנבראים. ואתה תרד וגו' הוא אחר שקיצץ בנטיעות שאביו הי' מגדולי ירושלים וממיוחסים שבישראל, ור' מאיר תלמידו שהי' בן גרים הורידו לגיהנם ומצד הזה טעה יצחק אבינו ע"ה בתחלה להחליף ולהמיר טוב ברע ולאהוב לעשו שכל עוד שלא נתגלה קדושת יעקב אבינו ע"ה היה נדמה לו שזה מחלקו ושורש עשו. ובאמת גם אלה מחלק יעקב אבינו ע"ה, ואלו היו בכלל זרע עשו לא היה להם שום שייכות לקדושה רק על ידי שנתגיירו ונבנו בתוך בני ישראל. ועל ידי ר' יוחנן שהי' מזרעא דיוסף שעל ידו הבירור דעמך כולם צדיקים נכנס גם אחר לגן עדן שכיבה העשן ואש דתאות רעות שהיו מקיפים אותו מצד השאור שבעיסה ומשכא דחויא, ונתגלה אור תורתו ואף על פי שהמעשים לא היו כן וכמו שאמרו בתו לרבי זכור תורתו וכו' ולחכה אש בספסלו היינו אש תורתו דהכה דברי כאש ותלמידי חכמים כל גופן אש דעל כן אין אור של גיהנם שולטת כמו שאמרו סוף חגיגה וזהו סוף מעלת הקדושה דישראל שגם הר הבית שאין שם שום מעשה עבודה בפעל להשם יתברך גם הוא קדוש לאדונינו ויש בו קדושה. ושגם היותר ירוד שבישראל וגם היורד לגיא צלמות אתה עמדי כי כולו מושרש בקדושתו יתברך ואין שם דבר מפריד כלל לעולם: