ובשבת ניתנה תורה שבכתב שהוא התחלת הקדושה שבמעמקי האיש הישראלי מצד שורש נשמתו חלק אלוה ממעל - והקבלה מאהבה בפורים הוא אתורה שבעל פה דעבודה זרה היה כפיית ההר שהוא קשה וצריך יגיעה גדולה וכמו שאמרו בתנחומא נח (סימן ג') והוא הכנסת הקדושה בלב מצד השם יתברך גם בעל כרחם שהי' מיד בקבלת תורה שבכתב נקבע בקרב לבבם שורש קדושת התורה בכל מעמקיו, שעל ידי זה הם יגיעים בה יומם ולילה, כי מרגישים ויודעים שהוא מקור חיותם, וכל מה שנובע מלבבם הכל הוא תורה שלימה, דזהו התורה שבעל פה שחכמי ישראל הם מחדשים. וגם בכל נפש מישראל אפילו העמי הארצות יש איזה שורש מזה, שעל ידי זה הם מתדבקים לתלמידי חכמים, והת"ח האמיתי אמרו עליו איזהו חכם הלומד מכל אדם, והיינו דוקא אדם מישראל הקרוים אדם. דבכי אם יש איזה שורש מחכמת תורה שבעל פה, שהוא עצמו אינו יודע רק החכם יוכל ללמוד ממנו. כמו כל היינו דאמרי אינשי הנזכר בגמרא שנקבעו בתורה שבעל פה. ובמדרש ע"פ ויחכם מכל האדם, אפילו מהדין שטיא דצפורי, שמכולם לקח. ואפילו משוטה יכולים ליקח רמיזא דחכמתא, והוא הנבואה שניתנה להם כמו שאמרו (בבבא בתרא י"ב.) והחכם כמר בר רב אשי דהתם, יוכל להבין איזה דבור הוא. כי גם בשטות שהוא היפך החכמה יש גם כן איזה שורש חכמה, דלולי כן לא הוה ליה מציאות כי חיות הכל מחכמה כמו שאמרו והחכמה תחי', והחכמה היותר עמוקה שאי אפשר להתגלות בשכל האדם מצד עצמו אלא ברוח נבואה, הוא מתגלה בשוטים, וכן התגלות כל מעמקי תורה שבעל פה הוא דייקא על ידי הסכלות מעט, וכידוע בפשט על ידי ריבוי הקושיות שנופלים לאדם באיזה הלכה, על ידי זה יכול לעמוד על מעמקי', וכן אמרו (גיטין מ"ג.) אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל עליהן. ולוחות אחרונות שהם השורש לתורה שבעל פה, דעל כן נאמרו במשנה תורה שאמרן משה מפי עצמן והוא הוצרך לפסלן, כמו שאמרו ז"ל ע"פ פסל לך, היינו שמצדו וביגיעתו באו ונתגלו. זה זכו אחר החטא כששבו בתשובה ונתכפר להם העון ביום הכיפורים, ואין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ומתוך השטות נתגלה עומק החכמה, כקליפה הקודמת לפרי וברישא חשוכא.
ישראל קדושים · פרק י׳, כ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
