ישראל קדושים · פרק י׳, כ״ד

והתעוררות עמלק הוא ברפידים כשרפו ידיהם מתורה אז בא. וכן בעשו כשאין הקול קול יעקב. וכן המן דליכא דידע לישנא בישא כמותן לקטרג בשמים במה שאמר ישנו עם אחד ישינים מן המצות ואת דתי המלך אינם עושים דכ"מ מלך סתם במלך מלכי המלכים מדבר. וכן עשרת אלפים ככר כסף אשקול אל גנזי המלך הוא גם כן במלך מלכי המלכים היינו שחשב עצמו לעובד ומשתדל בטוב יותר מהם כי הם נותנים רק מחצית השקל והוא יכול לשקול עשרת אלפים ככר כסף ועכי אם במגילה (ט"ז.) שאמר אתי מלא קימצא דידכי ודחי עשרת אלפים ככר כסף דידי ומה ענין זה לזה ועל כרחך דגם הוא כוונתו שיכול לשקול למצוה כל כך אם יצוהו השם יתברך ושעל כן יבחר בהם כי זה כל כח עשו בפשיטת טלפיים בהשתדלותו שאומר שהוא יכול להשתדל ולעשות יותר אבל על זה אמרו טוב פת חריבה כו' מבית מלא וכו' כמו שאמרו ז"ל ועל כן אמר ואתי מלא וכו' כי שלהם הוא זבחי ריב' שכל כונתם לדחות על ידי זה ישראל וכיוצא ועל ידי זה זכו ישראל לקדושת הפורים דחייב לבסומי עד דלא ידע שבישראל יש קדושה בלא שום השתדלות מדעת האדם כלל. ושבת הוא הקדושה שבשורש מצד השם יתברך, ופורים הוא בירור הקדושה שבשורש שלהם אחר כל ההשתדלות במעשה ידי אדם שהוא סוף כל הנסים כי אז נתברר לגמרי קדושת ישראל עד הסוף שגם אחר כל פעולתם כבחירתם מתבררת הקדושה שבשורש שהם מתאחזים ומשתרשים יותר בקדושת השורש שבהם ואפילו המעשים הם לא כן דאצל ישראל הוא בהיפך דהגם שישינים מהמצות לבי ער לעשותם כמו שאמרו במדרש ע"פ אני ישינה וכו' לעולם רצונינו האמיתי לעשות. וממילא כל שכן כשעושה לאיזה כוונה דהנאת עצמו ושל"ש רק על מנת לקבל פרס שכוונה זו גם כן רק מצד השאור שבעיסה היושב על מפתחי הלב ובמעמקים לא כן דעל כן מהני כופין עד שיאמר רוצה אני כידוע דברי רמב"ם ואף דחזינן דעושה רק בשביל הכפירוש זה. שבלב א"ר אינו מעומקא דלבא וכיון שההתגלות בפה ובפעל כאמיתות הרצון שבמעמקים הרי כאן פה ולב וכבר אמרו ז"ל דבסיני פעלו בפה ולא בלב כמו שאמרו ויפתוהו וגו' דאף שאמרו נעשה ונשמע הוצרכו לכפיית הר כגיגית להכניס קדושת תורה שבכתב למעמקי לבם שיצא על ידי זה הזוהמא לגמרי כנ"ל.