ישראל קדושים · פרק י׳, כ״ג

והוא שורש עמלק שהוא הראשית גוים ואחריתו וגו' כידוע דבלעם ועמלק מצורפים ומחוברים יחד ואותיות ראשונות משמות שניהם הוא בלעם והאחרונות עמלק כי שניהם שורש הרע של כל השבעים אומות זה מצד ההתחלה וזה מצד הסוף היינו מה שנשרש במעמקי הלב עד שגם אחר כל ההשתדלות לטוב אותו שורש רע שמצד שרשם הוא משתרש ומתברר עוד יותר שכל טיבו דעבדין לגרמייהו עבדין וכמו שכתבתי לעיל שאין כוונתם כו' וזהו פרוש מאהבה ומיראה דאמרו לו אביי ורבא לתנא לא תתני (סוטה כ"ב:) דאצל ישראל האומר בשביל שיחי' בני דהיינו מיראת עונש מיתת בנים או שאהי' בן עולם הבא דהוא מאהבת שכר הרי זה צדיק גמור. ומה שהתנא שנאו בשבעה פרושים הוא דוגמת פרוש שכמי הראשון דנקט שכם דאומות דשורש הרע הוא רק באומות. וכן הסוף שהוא הרע הצפוני במה שעושה טוב מאהבה ויראה נחשב רע מצד מצפון הלב שאין בו שום כוונה לשם שמים זהו גם כן רק באומות דבהם הוי בזה רשע וכמו שאמרו בראש השנה (ד' ריש ע"א) בכורש דעל ידי זה חשיב החמיץ וזהו השורש דעמלק כי הם מוחא ולבא דקליפת בלעם מוח הדעת. ועמלק שורש הרע שבלב המתגלה באחרית וסוף המעשה שהוא נעוץ בתחלת המחשבה ועל כן אחריתו עדי אובד כי אחר סוף כל המעשים מתגלה ומתברר שורש הרע שבו, שאין בו שום דבר טוב כלל. ועכי אם במכילתא דאין מקבלין גרים מעמלק שהוא השורש דרע שאין בו טוב ואף דבא להתגייר ואומר שרוצה להיות טוב הוא רק דרך פשיטת טלפיים שזהו שורש עשו. וכן לעתיד אמרו דמתעטף בטליתו וכו' ודעז"נ אם בין כוכבים שום קנך משם אורידך ובודאי אז יחשוב שרוצה באמת כן ולא לרמאות לבד אבל באמת אין מקבלים גרים לימות המשיח כי באים אז רק לאהבת שכר או יראת עונש. ושורש עשו הוא זה שאומר שגם הוא טוב אבל משם דייקא אורידך דמצד הטוב שלו מתברר יותר שורשו ברע שגם כונת הטוב הוא רע.