ישראל קדושים · פרק י׳, כ״א

וכל פגמי הברית בביאת אסורות נתפרש בתורה אזהרתם בהדיא ובב' אלה נתפרש רק העונש במוציא זרע לבטלה בדור המבול וער ואונן וביאת גויה בזכרים והאזהרה לא נתפרשה בהדיא בתורה (דלא תתחתן בשבע אומות ודרך חיתון דוקא) ואפשר לפי שיש בהם היתר מכלל איסור נגד יצר הרע בגוי' יפת תואר דלא דברה תורה אלא נגד יצר הרע ולא שהוא היתר גמור ועכי אם חושי לדוד מאי טעמא נסבת יפת תואר וכו' כמו שאמרו בפרק חלק דאף דרחמנא שריי' הוא נגד היצר הרע הגובר שאי אפשר בענין אחר. וכיוצא בו יש גם כן בהוצאת זרע לבטלה דהותר במקום יצר הרע הגובר כמו שאמרו בספר חסידים סימן קע"ו עיי"ש. והא דיוסף מסתמא היה כן וזהו מצד שורש הרע שביצר לב האדם מנעוריו ובתולדה שפעמים דאי אפשר לנצחו כלל מצד מה שנשתרש בתולדה וכמו שאמרו דוד המלך ע"ה הן בעוון חוללתי וגו' להתנצלות על הרע בעיניך שעשיתי שאמרו דאף על פי שלא חטא מכל מקום אכלה פגה וכל ביאה שאינה ראוי' ברצון השם יתברך ונק' פגה הרי זה לבטלה ובכלל אבזרייהו דהוצאת זרע לבטלה לאדם גדול כמותו ונק' רע בעיניו יתברך כי הוא קדוש ומסתכל רק בטיפה שהצדיק נוצר שיוצא בקדושה ומה שחוץ מזה ויוצא מגדר הקדושה אינו יכול להסתכל ועמך כולם צדיקים ואצלם על האמת לאמיתו הכל בקדושה דמעמקי לבם דבוק בהשם יתברך ובקדושתו ית' ועל כן נאמר מספר את רובע ישראל על כלל ישראל. ואותו רשע שלא האמין מציאות קדושה בזה כי אין לו השגה בזה חשב לעשות עין שלמעלה כאלו אינו רואה ולסלק הסתכלותו ית' מזה שהי' עיקר הבריאה דלשבת יצרה ועל כן מדה כנגד מדה נסמית עינו ונהרג על ידי פנחס זה אליהו מלאך הברית המקנא קנאת הברית.