ישראל קדושים · פרק י׳, כ׳

ויוסף הוא זיו אקונין שלו דומה לאביו כי שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם כמו שאמרו (בב"מ פ"ד.) ומשמע דמאדה"ר עד יעקב לא היה שופרא כזה ובתורה נמצא היופי באיש ביוסף והגם שהוא לצורך הסיפור דותשא אשת וגו' מכל מקום ממה שכתוב בתורה יופיו מסתמא הוא יופי מופלג והיינו לפי שהי' כשופרי' דיעקב. וכבר כתבתי במקום אחר כי היופי שנזכר בכל מקום בכתובים ובדברי רבותינו ז"ל הוא במי ששומר הברית ומזה בא היופי וכמו שאמרו בנדרים (כ' רע"ב) מפני מה בניך יפיפין ביותר וכו' שהוא על ידי שקידש עצמו בשעת תשמיש וידוע מהזוהר דמי שמקדש עצמו בשעת תשמיש על ידי זה בניו נולדים בקדושה בהצלה מיצר התאוה ושמירת הברית זהו יופי הגוף ובשר אדם. וכן שמעתי פירוש פסוק הלא כבני כושיים נאמרה על פגם הברית שזה שחרות ככושי. ור' יוחנן שאמרו (בבבא בתרא שם) דאשתייר משפירי ירושלים הוא מזרעא דיוסף כמו שאמרו שם, שבו נאמר עיקר היופי בתורה. וכן קבלתי כי אין מצוי שמירת הברית לגמרי שלא ראה קרי מימיו אלא בזרעא דיוסף וכל שכן שהי' זה ביוסף עצמו שהי' בו גם כן היופי דיעקב. רק מה שגרם החטא [באותן טיפים שעל ידיהן נענש מסתמא באותן י' שנים שהי' בבית האסורים (דב' שנים שנתוספו הוא על שבטח בשר המשקים כמשז"ל) וכשיצא משם למלוך על מצרים ערות הארץ חשב דכבר תיקן הכל לגמרי ויחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו, ומשיח בן דוד הוא יהי' היחיד ששב בתוקף התשובה שיגרום מחילה לכל העולם כולו עד שיהפוך גם אל עמים שפה ברורה ונהרו אליו כל הגוים כי יבולע המות לנצח ויבוער יצר הרע מהעולם על ידי תיקון השורש שהוא בתאוה דזהו שורש היצר הרע שבבריאה שהוצרך להעמיד תולדות כמו שאמרו ביומא (ס"ט:) דכשחבשוהו לא אשתכח ביעתא בת יומא. וגם לעתיד איתא ברעיא מהימנא פרשת ויצא דאקרי לבן דאתלבן ולא יבוטל לגמרי רק שלא יהי' בזה תאוה. ואליהו מלאך הברית שחי וקיים לעולם שהוא היה נקי מזה והוא יהי' המבשר על ביאת המשיח שהוא יהי' המתקן זה לגמרי בכהעל כן דיתלבן. ויוסף שהי' גם כן נקי ומה שחטא כבר תיקן בתשובה חשב דתיקן הכל ועל כן מל גם המצרים שחשב שנתקן גם ערות הארץ ושורש הזוהמא. אבל באמת גם משיח בן יוסף שיעמוד מזרעו לא יהי' המתקן זה לגמרי לאהפכא ושיתלבן, כי מדריגתו רק לאכפייא ולכבוש התאוה ואין זה תיקון גמור שהרי הבריאה היתה שיהי' תאוה רק שיהי' בקדושה ובלא שום הרגשת תאוה גופנית. ועל דבר זה נסמית עינו של אותו רשע אמר מי שהוא קדוש וכו' יסתכל בד"ז. שהוא היה מצד שורש הרע ולא הבין כלל שיש מציאות קדושה בד"ז והוא מצד תוקף הזוהמא שהי' לו בזה הגם שהי' נביא אומות העולם פרץ גדר עריות שגדרו בדור המדבר ועל כן דיני' בשכבת זרע רותחת כמו שאמרו בגיטין וכן הקריבה לנחשים שנעשו מעצמותיו הוא על ידי שכבת זרע רותחת דאפיק לשמם כמו שאמרו בזוהר הקדוש בלק (קצ"ד ב') כי שרשו הוא משורש הרע הזה דנופל שהוא בביאת ארמית וגלוי עינים בהוצאת זרע לבטלה כנ"ל. ועל כן היה שתום העין כי דבר זה רע בעיני ה' כנ"ל כי עין ה' אל יראי ולבד. וְיִרְאָה - עיקרה הגדרת תאוה כמו שכתבתי לעיל, והוא אותיות ראיה דעל ידי זה יוכל לראות ולהראות פני ה' מה שאין כן בהיפך שאמרו בזוהר דלא חמי אפי שכינתא והיינו כיון שהוא רע בעיניו ית'.