ישראל קדושים · פרק י׳, ט״ז

ולמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס, נראה דיוסף טעה בזה כי ידע מה שנמכר למצרים ולאותו בית ודאי צריך להוציא משם ניצוץ קדוש ורכוש גדול וחשב גם כן אולי הוא ממנה ודימה שחשקו בקדושה. ונגלה לו דמות דיוקנו של אביו היינו מדת האמת ליעקב וראה האמת שהוא הסתת היצר ולא מצד הקדושה כי באמת היולד ממנה אינו בנו כלל ואי אפשר להוציא ניצוץ קדוש על דרך זה כלל. ומה שנזדמן לפניו דבר זה שהיא תחשוק בו אף דאין ארור מדבק בברוך דהארור אינו רוצה. כידוע דלמי שאין לו שום שייכות אין לו חשק כלל. היינו על ידי בתה שגידלה כי שכם שחשק בדינה לפי שהי' בו איזה ניצוץ שהיתה יכולה לקלוט ממנו על דרך זה. ויצא מזה נפש הקדושה דאסנת שנזדמנה לזיווג ליוסף הצדיק מסתמא גם היא צדיקת בקדושת הברית. שגם אשה מזרע ישראל כמאן דמהילא דמיא כמו שאמרו בעבודה זרה (כ"ז.) והאיש שאצלו המילה בפעל בהתגלות אפשר לימשך ולהיות במה"ע לא כן שיעלם ההתגלות. ובאשה שאינו בפעל גלוי רק בשורש הבלתי משתנה על כן אי אפשר לה במראית העין גם כן שתהי' לא כמהילא. כיון דעיקרה כמהילא מצד השורש ולא מצד מראית העין כלל. והשורש בזרע יעקב אי אפשר להשתנות. ואפילו שנראה כהכנסת זוהמא בפנימיות כביאת גוי דקשה לפרוש. כי הנוקבא הוא לבוש ומקיף לדכורא, וכן בהולד, זרע האשה - עור ובשר, ודאיש - עצמות וגידין, (כמו שאמרו בנדה ל"א.) כי ממנו הפנימיות אבל הולד כשר כי בפנימיות של זרע ישראל אי אפשר להכניס זוהמא כלל.