ישראל קדושים · פרק י׳, ט״ו

ומחזה הוא מראה שאין רואים גוף הדבר רק דרך מראה ואספקלריא שא"מ וכדמתרגמינן על מראות - מחזייתא, וזהו על ידי קליפת הערלה החופפת על הברית קודש, ודוגמתו בעולם המחשבה ועולמות הרוחניים הוא מחזה של שם הנ"ל שרואין אותו דרך מראה. ובעולם המלאכים במקום המחזה הנ"ל שהוא כדוגמת עור הערלה, היה עמידת שני מלאכים הנ"ל עוזא הוא שר של מצרים כמו שאמרו בילקוט ובמדרש ויושע ע"פ וירא ישראל שהוא ערות הארץ אשר זרמת סוסים זרמתם דעל כן שם מקום הסוסים, ומששה דברים שאמרו בסוס בפסחים (קי"ג:) הראשון שבהם הוא שאוהב הזנות. וכמו שאמרו כסוסים מיוזנים וגו'. ולשם נמכר יוסף שהוא שורש קדושת היסוד ברית קודש כנודע. ונמכר לעבד, התחלת גזירת ועבדום ועינום שנגזר בברית בין הבתרים. שזהו כריתת הברית לזרעו להראות שהגם ששקועים בעבדות בארץ לא להם. היינו שאין שום שייכות לקדושה כי הוא ממש ההיפך מקדושת ישראל. ומשם דייקא יצאו ברכוש גדול לזכות לקבלת התורה ופסיקת הזוהמא לגמרי ולהיות לעם נבדל ומיוחד מכל העמים על ידי שהיו שם גדורים בעריות במקום תוקף יצרא דעריות ושורש זוהמת הערלה. שרצתה אותה רשעה להמשיך על יוסף כמו שאמרו ז"ל ע"פ להיות עמה בעולם הבא דמלפפתו והוא כיסוי הערלה על הברית קודש וזהו דממשכא ערלתו הנזכר לעיל. ובמדרש אמרו דראתה שישא בתה כי פוטיפר הוא פטיפרע. ובמקום אחר אמרו דאסנת הוא בת דינה משכם. ובודאי שניהם אמת רק שהמגדל כאלו ילדו והם גידלוה על כן נקראת בתם וסתמא יש להם שייכות באמת כמוליד. כמרע"ה שנק' בן בתי'. ולפי שהיא נולדה גם כן מביאת גוי על בת ישראל שהוא חיבור זרע קודש בעמי הארצות והסרת המבדיל בין ישראל לעמים שהרי בולד זה מתייחדים. חשבה היא גם כן להתחבר ליוסף . אבל שם הולד כשר וקרוי בנך שאין בו שורש הערלה דכל הגוים ואין מפריד את הולד המתאחד מאומה הישראלית. מה שאין כן בנו מן הגוי' קרוי בנה ואותה טיפה זרע קודש משתנה לזרע טמא וערל גמור ועל כן בזה נמשך ערלתו גם כן שמה שהוא שורש לולד כזה לפי שיש בו גם כן ד"ז למראית העין על כל פנים אלא כיון שהוא אצלו רק למראית העין על כן אין נקרא בנו באמת רק למה"ע מצד העלמא דשקרא שהאמת נעלם.