ישראל קדושים · פרק י׳, י״ג

והם נקראים מחזה של השם הקדוש דספירת היסוד כידוע דאותו שם מורה על קדושת הברית קודש שבזרע ישראל והוא שאמר לעולם די כי עולם ל' העלם שזה ענין בריאת עולם שהוא המעלים אחדותו יתברך שקודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד ובאמת אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם דגם עתה הוא אחד ממש כמקודם דמלא כל הארץ כבודו ואין עוד מלבדו. אלא שהעולם ומלואו הנראה כברואים נפרדים מעלים זה וישראל מכירים האור מתוך החושך ומיחדים שמו פעמים בכל יום וכשאמר לו בניו ליעקב שמע ישראל וכו' כשם שאין בלבך וכו' אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כמו שאמרו בפסחים (נ"ו.). דשמע וכו' הוא יהודה עילאה היינו יחוד הגמור דקודם שנברא העולם וזהו האור שהשיג יעקב אבינו ע"ה שזכה דלא מת ושאין במטתו פסולת כי זכה ליחוד הגמור דאין עוד מלבדו שאין שום פסול ופסולת כלל. ועל כן חשב לגלות הקץ שהוא גילוי האור הזה שאין במציאות שום פסולת כי כולו קודש לה'. וכשראה שנסתלק שכינה נתיירא אולי באמת יש פסולת ועל זה אמרו כשם שאין בלבך וכו' דהיינו בלב גם אנו מכירים היחוד הגמור כמו בלבך ממש רק החילוק דאצלם ההכרה מתוך העלם החושך דאחר שנברא העולם ואינו בהתגלות גמור כמו אצל יעקב אבינו ע"ה שהי' חיצוניות מזוכך לגמרי ועל כן אי אפשר לגלות עדיין ועל זה אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא יחודא תתאה שמצד מדת מלכותו ית' המתגלה בעולם. שעבודה זרה היה בריאת העולם דאין מלך בלא עם וזהו מדת לילה כידוע דהיינו שיהי' העלם וחושך ועם כל זה גם כי אשב בחושך ה' אור לי מצד אמונתך בלילות ע"י תוקף האמונה שיש לזרע ישראל מאמינים בני מאמינים ואף על פי שאין משיגים אור הבהיר בהתגלות הלב באור פני מלך חיים מכל מקום הם מאמינים היחוד אמונה שלימה בלב שאין עוד מלבדו אף שאינו מורגש להם בהתגלות גמור.