ישראל קדושים · פרק י׳, י״ב

והתחלת הרע שבתולדה ומן השמים הוא בעור הערלה שהוא [בהתגלות חיצוניותו לבד ואין לו שום שייכות לפנימיותו אפילו לפנימיות הגוף שאינו אלא עור בגוף] מותרות הגוף ועומדת ליחתך במילה שהוא באה להגדרת תאוה שבאותו אבר כידוע. ויש פרוש שכמי שרוצה לפרוש מתאות אבל לא לשם שמים רק כדי למלאות על ידי זה תאותו כשכם שרצה במילה המגדרת תאוה כדי למלאות תאותו וחשקו בדינה וזהו מצד התחלת היצר הרע בשורש הרע שמצד תחלת הבריאה מהשם יתברך נגד התחלת הקדושה שמהשם יתברך ובזה הקדושה התגלותה רק בעומק הלב והרע בהתגלות בפועל בחיצוניות הגוף והסוף הוא בהיפך. דשם השביעי משמות היצר הרע הוא צפוני ע"ש שצפון ועומד בלבו של אדם כמו שאמרו בסוכה שם, והיינו דאחר שנעשה בעל הבית ונכנס למעמקי הלב אז הוא עומד צפון שם שאינו בהתגלות וכידוע ע"פ ולרשע וגו' מה לך לספר חוקי וגו' כי בזה מוסיף חס ושלום כח בקליפה. ועל כן אחר שנקבע היצר הרע בלב הוא מניחו איזה פעמים לעסוק בתורה ומצות גם כן שיהי' לו יניקה יותר על ידי זה כנודע. ועל זה אמרו שם כי הגדיל לעשות שמתגרה בישראל יותר מאומות ובתלמידי חכמים יותר מכולם. וזהו כח הצפוני הזה שהוא מדריגה האחרונה שבכחות היצר הרע שהשם יתברך עתיד להדיחו אל ארץ צי' ושממה מקום שאין בני אדם מצוים. דוגמת השעיר הנושא עונות בני ישראל אל ארץ גזירה לעזאזל המדברה ואיתא ביומא (ס"ז:) לכפר על מעשה עוזא ועזאל עיי"ש ברש"י וידוע מזוהר הקדוש פרשת בלק (קצ"ד.) ע"פ אשר מחזה וגו' נופל וגלוי עינים דהם עזא ועזאל הנזכרים שנקראו כן בנפילותם וכמו שאמרו (שם ראש השנה.) שנפלו להרי חושך הנקראים הררי קדם שהוא החשוכא שקדם לנהורא היינו בבריתו של עולם כמו שאמרו בריש ברכות שכך היה הרצון יתברך בבריאת העולם שיהי' חושך והעלם האור ואחר כך ישיג האדם האור. ואותם מלאכים קטרגו על האדם והפילם השם יתברך להראותם שכשהם יבואו להאי עלמא הדומה ללילה מקום החושך והעלם האור יושקעו בחושך יותר עד שלא יוכלו לצאת כלל.