ישראל קדושים · פרק י׳, י״א

וקדושת הלב באדם הוא קדושת בית קודש קדשים בעולם וכמו שאמרו כמה פעמים בזוהר הקדוש וכידוע שזה רמוז בברכות יכוין את לבו כנגד בית קודש קדשים ולשם אין נכנס אלא כהן גדול ביום הכיפורים דאז מכל חטאותיהם לפני ה' יטהרו כשהם לפני ה' הרי הם נטהרים מכל חטא ואין בידם עון המאפיל אותו אור ומעלים הקדושה. והכהן גדול הוא הנפש היותר מקודש שבישראל כמו שאמרו ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים וכי אם לא יהי' וגו' ואמרו ז"ל אפילו אותם שדמות פניהם פני אדם דגם מלאכים אין נכנסין לשם אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו כי שם הוא היחוד והדביקות הגמור של ישראל לאביהם שבשמים והוא דרגא דיעאע"ה שהוא לבא וגופא כידוע כי לבבו היה זך לגמרי שלא היה בו רושם מלב אין ושום נטוי' לתאות עולם הזה כמו שכתבתי לעיל. וזהו עיקר היראה בהגדרה מתאות כמו שאמרו רק אין יראת וגו' על דבר אשתי ושורש הקדושה. ועל כן אצלו היה התחלת התגלות קדושת השבת כמו שאמרו בב"ר ע"פ ויחן את פני העיר שקבע תחומין וזהו התחלת הקדושה שמצד השם יתברך שהוא מאיר לזרע יעקב שצורתו חקוקה בכסא הכבוד שמשם מחצב כל הנפשות דישראל מצורת אדם שעל הכסא דאתם קרוים אדם. רק לפי שלריחוק ההשתלשלות מעולם לעולם עד עולם הגשמי והגופני כבר נכהה האור וכחות הגופנים מאפילים ומעכירים ועבודה זרה הוא קדושת יום השבת שאז העלאת העולמות כידוע והקדוש ברוך הוא מושכינן אליו כידוע ממשיכת הנשימה אליו העושה במלאכה כששובת ממלאכתו וזהו המשכת נשמת חיים שבאדם אל השם יתברך ביום השבת ועז"נ משכני אחריך נרוצה. משכני הוא ביום השבת ועל ידי זה אחריך נריצה גם בימות החול וזהו התחלת קדושת בני ישראל בתולדה ושורשם מן השמים מה שהשם יתברך מקדשם והוא בפנימיות הלב.