שיחת מלאכי השרת · פרק ד׳, ט׳

ודבר זה הוא הסוף של ברואי העולם. ר"ל כמו שנתבאר שם כי הנשמה יש לו תפיסה ומשכן באבר המיוחד לכסא ומקום לה שהיא אבר נברא מברואי העולם. משא"כ הכחות שלמעלה שהוא הנשמה לנשמה אינם מכחות זה העולם שאין להם משכן מיוחד במקום נגלה בעולם ולכך הוא סוף ברואי העולם. והבן בעומק חכמת סדר האותיות שנתהפך סדר מעלה ומטה ואמצע. שהאש שהוא המעלה והראש נתהפך לסוף שהוא השי"ן וממילא עלתה האל"ף הרומזת לאמצע להיות בראש והמ"ם שהיא מקור הסוף מעשה הוא באמצע. והיינו כי האותיות הוא סדר ודפוס כל מעשה בראשית כמו שאיתא בברא"ר (פרשה א') שהתורה דהיינו הכ"ב אותיות שהם כלל התורה צירופם והרכבתם לתיבות שונות וכמו שנתבאר לעיל (פרק ג'). ומאחר שבכלל מעשה בראשית הוא ג"כ הנעלם שהוא החזרת כל הברואים למקורם והתבוננות כי הכל שב למקום אחד שהוא היחוד האמתי שזה ענין הנשמה לנשמה כמו שנתבאר שם. וגם זה הוא ממעשה בראשית ומכלל הבריאה שלולי הבריאה לא הי' מקום וכח החזרה של הברואים והנראים נפרדים להיות מיוחדים כקודם שנברא העולם שכח זה הוא מצד הבריאה שנברא הגלוי והפירוד נברא ג"כ כח זה של החזרת להתאחד. ודפוס כח זה באותיות היא אות התי"ו שהיא נגד עוה"ב כמו שנתבאר לעיל (פרק ג') שהוא החזרת היחוד למקורו כמו שנאמר והי' ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד. ואמרו ז"ל (פסחים נ' א') לא כהעולם הזה העולם הבא כו' העולם הבא נכתב ביו"ד ה"י. היינו כי שם הוי' מורה על היחוד הגמור אחר שנברא העולם כקודם כי שם הוי' מורה הי' הוה ויהי' כמו שאיתא בטור (או"ח סי' ה'). והכל בתיבה אחת כלול כאחד לומר שהכל כאחד ההוה ויהי' כמו הה"י וכן אותיותיו והוראתם ביחוד על זה כמו שכתבתי במקום אחר באורך: