שיחת מלאכי השרת · פרק ד׳, י׳

ודבר זה בעוה"ז נכתב ולא נקרא. פירוש שאעפ"י שדבר זה גלוי לכל שהכל מיוחד גם עכשיו כקודם הבריאה שזהו ענין הכתיבה שהיא הגלוי הגמור. מ"מ אינו נגלה לכל אחד בפרט בגלוי מפורש שאי אפשר להכחישו שהרי הגלוי לעין הוא ההיפך שהוא הפירוד והבחירה לאנוש במעשיו שהוא היפוך היחוד הגמור וזהו ואינו נקרא. משא"כ בעולם הבא נכתב ונקרא וכמו שאיתא (ברכות י"ז א) העולם הבא צדיקים יושבים פירוש ישיבה בכל מקום מנוחה והעדר העבודה כי מצות בטלות לעתיד לבוא (נידה ס"א ב'). כי העבודה הוא מצד ההעלם שאז מקום לבחירה ולעבודה אבל מצד הגלוי הגמור מה מקום לעבודה. ועטרותיהם בראשיהם. הוא הנשמה לנשמה כי הראש הוא הנשמה שבמו והעטרה שבראשו הוא ידיעת שחכמה זו אינה משלו רק משל השי"ת ויחודה במקורה. ודבר זה הוא תכלית כל הבריאה ולכך יהי' זה בסוף הכל שהוא בעולם הבא כי כל תכלית הוא בסוף. ולכך התי"ו שהיא סוף האותיות הוא נגדו ודפוס שלו. כי הוראת תי"ו הוא רושם דבר כענין (ביחזקאל) והתוית תיו וגו' אשר עלי התיו ורז"ל דרשוהו (שבת נ"ה א') על אות התי"ו. והיינו שאות ההוא הוא לרושם וסימן דבר שזהו העולם הבא וכח ההתאחדות הנברא בכלל מעשה בראשית שיש בו רשימו ממאציל ומנאצל. פירוש זה שכח היחוד של מאציל בנאצל ונברא דבר זה הוא לבדו ובפני עצמו כח נברא שאין בו מגוף המאציל ולא מגוף הנאצל רק הרשימו משניהם כמו רושם וסימן שאינו גוף הדבר רק רושם. כך בזה הכח ההתאחדיי מג' כחות שונות הרי יש בו סימן על ב' הכחות השונות והוא דוגמת האמצע שיש בו רושם על ההתחלה והסוף. ולכן אמרו (שם בשבת) תי"ו תחי' תי"ו תמות שהחיות היא מצד יחוד השי"ת והמיתה מצד הפירוד ממנו ח"ו. והתי"ו יש בו רשימו של ב' דברים אלו שזהו מדרגת התי"ו וכמו שנתבאר שהוא מדרגת האמצע כאשר כבר אמרנו כי זהו בכל דבר יש ראש ותוך וסוף וכן הוא הולך ומתחלק כל חלק וחלק לג' אלו כמו שהוא מבואר וכמו שנתבאר ג"כ על דרך זה לעיל פרק ג' יעו"ש.