שיחת מלאכי השרת · פרק ד׳, ח׳

וכמו שאיתא בהקדמת הזוהר (ב' ב') דהשי"ן הוא מאתוון דקשוט והוא יסודא דקשוט דנטל שקר בקדמיתא. פירוש כמו שאיתא שם כי אין מקום לשום טומאה וקלקול לנשמה שבמוח מצד עצמה כמו שאיתא נשמה שנתת בי טהורה וגו'. והיא ג"כ נמשך לחלוקת מעלה ומטה ואמצע שאמרנו כי כלל הגוף והוא המטה מושרש במקום טומאה. והלב יש לו ב' מפתחים לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו כי ב' היצרים טוב ורע מיוחסים גם שניהם ללב כי היצר הוא מחשבות הלב כמו שנאמר (בבראשית) יצר לב האדם והוא האמצע ונשמה שבמוח הוא המעלה שמושרש במקום טהרה. וזהו מאתוון דקשוט שהשי"ן שהוא יסוד האש הוא קשוט והיינו יסודא דקשוט דנטל שקרא בקדמיתא כמו שאי' (סנהדרין ק"ב א') שמ"מ גם הנשמה נענשת אע"פ שהיא צווחת שרק הגוף חטא ממשל דהרכבת חגר על הסומא. כי מ"מ כח הגוף והלב לחטוא הוא על ידי החכמה שבו וכמו שנאמר (במשלי) ופושעים יכשלו בם ואמרו ז"ל (שבת פ"ח ב') למשמאילים בה סמא דמותא. שבחכמה עצמה ועל ידה הוא נכשל ומת כי לולי הוא לא הי' הגוף חוטא כ"כ שאי אפשר לומר שקר אלא אם כן אומר דבר אמת בתחלתו. פירוש שדבר שכולו דמיון אינו כלום וכמו שאין חטא לבהמה כי אין בה חכמה והוא כולה רק דמיון ומה שהוא רק דמיון גמור אין מקום לחטא רק מי שיש לו יסודא דקשוט בקדמיתא אח"כ יכול לומר דבר שקר ודבר ברור הוא למבין: