שיחת מלאכי השרת · פרק ד׳, ל״א

והנה כל ב' קצוות אי אפשר בלא אמצעי וכידוע בסדר הבריאה שעניינה הגבול שיהי' כל דבר מוגבל בראש וסוף ע"כ יש ג"כ אמצעי שאי אפשר לבעל גבול בלא ג' נקודות אלו ראש ותוך וסוף. ודבר זה ידוע לכל כי אין כלל ב' הפכים שלא יהי' להם וביניהם אמצעי. והנה האמצעי בין השמים הוא האויר. והאמצעי הוא שיש בו מן העליונים ויש בו ג"כ מן התחתונים כמדת כל האמצעי שיש בו מן הראש ומן הסוף ועל ידו הוא התחברות הראש בסוף. וכך האויר יש ממנו מה שנתן לבני אדם וכן ממנו מה שלד'. ולכך באויר שם משכן ב' הכחות הטומאה והקדושה ולכך יש רוח טומאה ורוח קדושה. וכן בנפש האדם המתלבשת בתוך הגוף ויש בה ראש ותוך וסוף. הראש הוא הנשמה שבמוח והיא טהורה נופה נוטה למקום טהרה שהוא הדביקות בהשי"ת. והסוף שכחות הפעולה שבו על ידי הנפש הוא הסוף של כח הנשמה ושם הוא ההכרה לנפרד מהשי"ת. ולכך הרע אינו אלא במעשה כמו שאמרו ז"ל (קידושין מ' א') מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה רק עיקר הרע הוא במעשה שם התגלות הרע ושם נאמר אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. היינו במעשה דוקא. והלב הוא האמצעי ושם בב' חלליו משכן ב' היצרים שיש בו משני הכחות יצר טוב ויצר רע. ולכך השי"ת משול לאש כמו שנאמר כי ד' אלקיך אש אכלה כי האש הוא הכח העליון למעלה משכן להשי"ת. ואמרו ז"ל (סנהדרין ל"ט א') דקוב"ה טביל בנורא. וביאור כל לשון הגמרא דשם אין כאן מקומו רק בקיצור ג' תיבות אלו. כי בהיות המיתה היא נגזרה לאדם מצד החטא והעברת רצון הבורא שהוא הטומאה ולכך העונש שמגיע על זה הוא ג"כ מן הצד (הטומאה). כי מצד הטהרה לא הי' העונש שהרי העונש הוא רק לעוברים ודבוקים בדמיון. אבל מצד האמת הרי השי"ת יחיד ומיוחד וא"כ אין כאן דמיון כלל ואיך אפשרר לעבור על דברו כלל ואיך יגיע עונש. רק העונש הוא ג"כ מאותו צד הדמיון וההעלם שיסד השי"ת ולכך המת מטמא לפי שיש בו טומאה על כרחך שלולי כן לא הי' מת שהוא היפך הדביקות באלקים חיים. וכאשר אמרו ז"ל שהגיש משפט מיתת (משרע"ה) על ידי השי"ת בעצמו על כרחך נתלבש השי"ת באותם כחות הדמיון וא"כ במה קביל ונטהר מהם אח"כ. לזה אמר בנורא שמצד האש נבדל כל ענין הדמיון ואיננו כלל וכשמגיע לשם אין כאן דמיון כלל ואין צריך טהרה. ולכך האש מכלה הכל כי מצידו הוא כליון כל מה שהוא בדמיון נברא. שהגוף הנברא נראה כאלו הוא נבדל מאחדות השי"ת שהרי הוא גוף נברא ומוגבל בפני עצמו אבל מצד האש הוא חוזר ליסודו ומקומו ואין כאן מקום להאריך: