שיחת מלאכי השרת · פרק ד׳, כ״ט

ודבר זה הוא מצד חצונות הנפש הנגלית שכח הנפש יש לכל נברא שגם בבעלי חיים נאמר נפש וכמו שאמר ז"ל (נזיר מ"ח א') והוא הכולל הכל. משא"כ הדעת והכרה הוא רק לנפשות מיוחדות בלבד שהם נפשות התלמידי חכמים וכמו שאיתא בזוהר זכה יתיר יהבין לי' רוח זכה יתיר כו', משא"כ הנפש הוא מיום הולדו שהוא מצד יעקב הכולל הכל כל האומה כולה. וכן האמונה טבועה בו מיום הולדו והוא ג"כ בלילה ר"ל בגלות כמו שאיתא (בבראשית) אנכי עמך ושמרתיך וגו' ונאמר (שם) אנכי ארד עמך מצרימה ולמדו רז"ל מזה (מגילה כ' א') שבכל מקום שגלו גלתה שכינה עמהם. שהשכינה מה שהשי"ת שוכן בתוך טומאותם ר"ל טמון בלב כל איש ישראל אף בעת היותו בתכלית המרחק מן השי"ת דבר זה הוא אף בגלות. ולכך הוא האומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ולא משה. שמצד הרוח דעת ויראת ד' שבלב השגה זו אפילה וקטנה ואינו ממדרגתה אבל מצד הנפש שבכללות האיברים השגה זו גדולה. וזהו תכלית ההשגה אצלה שיכולה להשיג שיהי' האמונה ברורה ומתברכת בכל עת שפע השגת האמונה ממקורה והיחוד מצד כבוד מלכותו שבארץ דבר זה הוא מצד יעקב. ולכן ברוך אופנים שהם נגד הנפש הוא דאמרי לה שהברכה ממקומו ולא מלא כל הארץ. ומצד השגה זו של השי"ת מצד ההעלם ולא מצד גלוי הרוממות שהוא השגת הנפש והאופנים מצד הזה שפיר יכולים לומר ד' לאחר ב' תיבות שאין ההשגה עצמה [שבזה רומז הפרגוד הג' כאמור בפרק ב'] מצד ואופן הזה של השגת האופנים קשה. [ולכן לא יקשה מה שהקשו התוס' שם עי' שם שאין תירוצם עדיין מספיק במאי דנקיט גמרא רק אופנים ולא חיות. אבל כפי דברינו עיקר השגת ברוך מיוחדת לאופנים ומה שהחיות ג"כ אומרים הוא מצד השגת האופנים כי רוח החיה באופנים כי חיי האיברים כולם כפי כחם נמשך ג"כ מן הלב. ומצד כח האופנים שבחיות ר"ל כח המנהיג האופנים מצד הזה הוא השגת ברוך]: