שיחת מלאכי השרת · פרק ד׳, כ״ח

ולכן אמרו (פסחים נ"ו א') שיעקב אמרו ולא משה. כידוע מה שאיתא בזוהר דמשה מלגאו הוא יעקב מלבר. כי יעקב הוא הכולל כל נפשות ישראל בפרט שלכן נקראו כולם על שמו. ומשרע"ה הוא נותן התורה והחכמה לישראל שלכן נקראו חכמי ישראל בשם משה ברז"ל (ביצה ל"ח ב' וסוכה ל"ט ב') שהוא הכולל כל כחות הדעת שבישראל שהוא הידיעה וההכרה הברורה כמו שנאמר (במלכים א') דע את אלקי אביך. וזה הוא הפנימית כמו שהלב פנימית האברים והם חיצונים לו כי ההכרה הברורה הוא בלב ששם היראה כדברי רז"ל (יומא ע"ב ב'). ולכן נאמר כי כל לבבות דורש ד' ואמרו ז"ל (סנהדרין ק' ב') רחמנא לבא בעי מקביל למה שנאמר (בדברים) מה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה ואמרו ז"ל (ברכות ל"ג ב') שדבר זה לגבי משה שהוא ההכרה הברורה מילתא זוטרתא. והחיצונות הם כללות נפשות ישראל שהם חיצונות לכח החכמה כמו שאיתא (חולין צ"ג א') שהם כעליא לאתכליא והם מונהגים על פיהם. ולכך יעקב אע"ה תיקן תפלת ערבית שהוא התפלה וההכרה גם בעת החושך והעדר החכמה וההכרה ברורה רק הכרה מצד האמונה הכללית שדבר זה הוא כטבע מוטבע בכל נפשות ישראלי האמונה בדרך כלל שיש מנהיג ומשגיח: