אבל יחוד ברוך שם כבוד מלכותו הוא ענין הברכה שביארה הרשב"א בפ"ק דברכות שר"ל תוספת ורבוי השגחה לטובה על ברואיו. וביאור זה מצד העלם ההשגה הברורה ומבקש וחפץ שיתברך ויתרבה שפע השגת השי"ת במקורו ונהרא מכיפי' מבריך עד שיגיע גם אליו ההשגה. וזהו כבוד מלכותו ולא כבוד ד' שכבוד ד' אינו מלא הארץ רק במקומו ושיהי' ברוך ממקומו ויתברך כבוד מלכותו הניכר בארץ שהוא מצד השגת ד' הנעלמת להיות מושגת הבירור מצד היראה הברורה שבלב. רק תפשפש באפילה ובדרך אמוניי כדרך שנאמר (תילים צ"ט) ואמונתך בלילות בעת חשכת ליל שאין אומרים קדושה בלילה שאז הוא חושך והעדר ההכרה הברורה ומשכה אז האמונה הטמונה בלב כל איש ישראל. שיש מלך אעפ"י שאינו עומד לפניו שאז הוא כאדון העומד על עבדו ואב על בנו רק כמלך יושב בהיכלו. ומצד השגה באופן זה שהוא המכונה בזוהר ובפי חכמי האמת יחודא תתאה והשגה נעלמת ושפילה. היא הברוך והבקשה ממקומו שיהי' בזה תוספת ורבוי עד שיהי' ניכר ומושג לשפילים:
שיחת מלאכי השרת · פרק ד׳, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Sichat Malachei HaSharet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיחת מלאכי השרת, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.