שיחת מלאכי השרת · פרק ד׳, כ״ו

ועוד דברים בגו לפרש בדרך אחר זולת פירש"י שם. כי הם שני חלוקות דשיר וקדושה שהם קדוש וברוך. ואמרו ז"ל (ברכות כ"א ב') שאין היחיד אומר קדושה. כי הקדושה הוראתו רוממות ד' וגדולתו שהאדם מכיר בה ודבר זה הוא תכלית הידיעה של הנבראים שלא נדע ר"ל שהם מגיעים לידיעה שהשי"ת מובדל ומופרש ומרומם מאוד מהשכל הנברא זהו ההשגה הגמורה אשר ע"כ אמרו ז"ל (מגילה ל"א א') כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו. שבאותו מקום שהגדולה והרוממות של השי"ת נמצאת מושגת לנברא שם הוא הענותנות להיות מושג אף לשפל ברי' מאחר שהוא משיג הרוממות הרי הוא משיג את השי"ת שזהו תכלית ההשגה לנברא. ולכך בקדושת קדוש כו' מסיים מלא כל הארץ כבודו שהכבוד מושג בכל הארץ ומלי את כל שפלי הבריאה. ודבר זה הוא בעשרה מישראל דכל בי עשרה שכינתא שריא. ואמרו (ברכות ו' א') דקדמיא ואתיא. וכבר דרשו רז"ל על ובמורא גדול זה גילוי שכינה כמו שכתבו בהג"ה דריש או"ח וכשמשים אל לבו כו' מיד יגיע אליו היראה וההכנעה. היראה וההכנעה הוא מצד הכרת הרוממות כמו שנאמר (מלאכי א') אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי שמגיע הכבוד והיראה מצד הכרת שהוא אב ואדון. וזהו הקדושה ומתוך כך מלא כל הארץ כבודו שהכבוד שמים מתמלא בכל הברואים השפילים על ידי הכרת קדושתו ואדנותו על בירורה שכך המשפט להיות חוזר חלילה על דרך שאיתא (באבות) אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה. יראה היא אמירת קדוש והכרת הרוממות וחכמה הוא ההשגה שמלא כל הארץ כבודו והחכמה באה מתוך היראה. ואמנם היראה ג"כ הוא רק מתוך החכמה וההשגה שהוא בעשרה מישראל כנזכר. כי דבר זה הוא תכליתה של בריאה שיהיו רבים ועדה שלימה מנבראים מכירים שיש השי"ת המרומם ומנושא בתכלית הרוממות. ואין תכלית המכוון בהכרה זו נשלם אלא כשיהי' עדה שלימה מעידים כן לא ביחידי שזהו רצון השי"ת ברבוי הנבראים שיהיו מעידים גם הם על העדר הרבוי והיחוד אמיתי לא בנברא יחידי. ולכך אין אומרים קדושה ביחיד. וזהו יחוד של שמע ישראל שאין אומרים ביחידות רק להשמיע קיבוץ כל האומה ישראלית שהיחוד ברור ואמיתי שמצד קיבוץ כולם המכירים יחוד שמים אז מלא כל הארץ כבודו וההכרה ברורה: