שיחת מלאכי השרת · פרק ד׳, ט״ו

ולפי שהאותיות מסודרים על התי"ו שהוא התכלית ביחס אל התי"ו שהוא הבירור הגמור ביחוד האמיתי. ביחס הזה הוא האחרית החכמה שזהו התחלה למדרגת התי"ו למי שהולך ממטה למעלה. כי סוף מעשה במחשבה תחלה והשתלמות ראשית ומקור המחשבה שבמוח הוא על ידי סוף המעשה. ולכך אז בסוף הוא השתלמות החכמה בהתייחסו אל ההתאחדות בגמור העולם הבא אז יהי' החכמה הבאה בסוף אחר שלימות המעשה. שבסדר זה הוא היחוד המבורר שהמעשים שהם הנברא היותר נגלה כאשר הם שלימים רק כרצון השי"ת ומעידים על השי"ת שמלכותו בכל משלה גם בבריאה היותר שפלה שהוא חלק הנגלה לעין שבבריאה הם המביאים אל התכלית הנרצה בבריאה שהוא רק זה לבדו לגלות כח מלכותו ושלטונותו גם בברואים השפלים. ומזה משתלמת החכמה ונשמה שבמוח ומגיע ליחוד הגמור ודבקות בבורא יתברך. וכמו שנאמר (משלי י׳:ד׳) ויד חרוצים תעשיר שהיד רומז בכל מקום על כלי המעשה כמו שנאמר (בתילים) ידיך עשוני וגו' וחריצותו במעשה מעשרתו בחכמה שהעשירות בכל מקום בספר משלי מורה על החכמה והעניות אל העדרו כמו שאיתא (נדרים ל"ט) אין עני אלא בדעת. ושם דדא קני מה חסר כמו שנתבאר לעיל על נשמה שנתת בי טהורה היא שאין בה חסרון. זהו על ידי המעשה ולכך המעשה הוא האמצעית בין הלב שהוא הראשית כנ"ל דראשית חכמה יראת ד' והחכמה הוא הסוף. וזהו ביחס אל התכלית המקוה אבל מצד עצם הבריאה הראשית הוא החכמה והאחרית המעשה. ולכך בסדר הבריאה המוח הוא בראש בראשית איברי הגוף והלב באמצע כמו שנתבאר לעיל. וכן הם סדר היסודות אש ורוח ומים שהם כנגדם כמו שנתבאר לעיל שהאש ורוח הם חמים ששם שייך תוקף הזריזות והתבערה לאהבת ד':