שיחת מלאכי השרת · פרק ג׳, כ״ט

ושלשה אלו הכחות נשענים ושוכנים על גופו הנבראים שהם מוח ולב ואברי הגוף. ולכן הם אלו ג' כחות העוה"ז הנגלה ג"כ שהם דומם צומח חי. כי כל הבעלי חיים במותם יאבד הכל ונמצא החיות שלה הוא רק הנגלה ממנה לבד. משא"כ במדבר החיות שלו נעלם שהרי גם במותו הנפש חיה וא"כ אין החיות הנראה לבד. אבל מ"מ מצד התחברותו בחומר ניכר החיות על ידי החומר. וחלק זה מהחיות שבחומר אעפ"י שג"כ אינו נגלה לגמרי שהרי במותו גם זה החלק נעלם מ"מ יש בו הכרה. ונגדו החלק חיה שבנפש שיש בו הכרה יותר. וחלק יחידה הכרתו הוא יום המיתה שהוא הפירוד מן החומר וההעלם הגמור והבן זה. ונגד אלה השלשה כחות שבנפש הם בכל יתברך שמו עולם האצילות שביארנו לעיל שהוא כאלו נאצל מן הכל ית"ש חלק הכולל כל הכללים [והוא לבדו כלול מחמשה פרצופים. מהטעם שנתבאר לעיל כי גם כח אחת כלול מחמשה] ממש דוגמת מדרגת החיה שנתבאר. ובחלק זה עדיין יש לנו מקום להתבונן בו אבל נגד כח היחידה שהוא התאחדות פרטי הכחות במאציל ית"ש בחלק הזה בכח שאצלו יתברך שמו בענין זה אסור להתבונן כמו שאי' בספר יצירה ולפני אחד מה אתה סופר. וזה הוא בכלל מה שאמרו (בפ"ב דחגיגה) בשואל מה למעלה כו'. כי זה הוא התבוננות במקור אחדות השי"ת. ועל דבר זה נאמר כי לא יראני האדם וחי ואמרו ז"ל הא במיתתו רואה שהוא על ידי הסתכלות ביום המיתה כמו שנתבאר לעיל שאז מגיע למדרגה זו כאשר מתאחדת גם נפשו במאציל וכמו שנתבאר לעיל. והוא הנקרא בפי האריז"ל עולם אדם קדמון. שגם הוא עולם גמור ודמות אדם לו שהוא הכולל כל כחות העולמיות וגם הוא מחודש שהרי קודם שעלה ברצונו לחדש גילוי כחות נפרדים לא הי' מקום כלל להתאחדות כחות הפרטיים כאחד רק שהוא קדמון וראשית לכל התחדשות כולו שזה הוא הקשר והאיחוד שבין עולם האצילות לעצמות אין סוף יתברך שמו. ולכך אסר האריז"ל ההתבוננות בעולם זה רק בעולמות האורות היוצאות ממנו. והדברים עמוקים ומובנים למבין.