שיחת מלאכי השרת · פרק ג׳, כ״ב

וביאור זה כי אנו רואים כל כחות האדם כלולים בג' מדרגות ומקומות והם במחשבה שבמוח ובהרהור והרגשה שבלב ובפועל במעשה על ידי איברי הגוף. ולפי שהוא כלול מכחות העולם כולו לכך הוא ג"כ חלוק בכלל לג' אלו שהם ג' חלוקות ברואי העולם כולל בדרך כלל דוממים וצומחים וחיים שהדוממים אין לו שום כח זולת הנראה בפועל והצומח יש לו כח נעלם והוא כח הצמיחה והגידול. והוא נגד הלב באדם שהדם הוא הנפש וכח איברי הגוף הנראים בפועל והדם נמשך מן הלב שממנו נמשך הצמיחה והגידול באיברי המעשה. והחיים בעולם הוא נגדו באדם המוח ששם הדעת שהוא עיקר החיים על ידי התנועה וההרגש להנצל מן המזיקו ולהתקרב להמועיל. וזהו מפני החכמה שבמוח וכן כח התנועה ביחוד במוח כידוע שמחשבה שבמוח אין לה מנוחה כלל. ואלו הכחות כלולים בנפש זה הדם ורוח שהיא עולה ויורדת בו שהוא הלב שבו העלי' וירידה כענין הכתוב (במשלי) לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר שבו הרגשת העלי' והירידה ביחוד ולכך נקרא רוח שהרוח מוליך ומביא מעלה ומוריד. והנשמה היא הדעת שבמוח וכבר נתבאר זה ג"כ לעיל פרק ב' ויתבאר עוד באריכות אי"ה בקונטריס מיוחד במעלת הנפש.