שיחת מלאכי השרת · פרק ג׳, כ״ג

והנה כבר זכרנו כי מספר העולמות הכלולות בכל נפש הם ג"כ כמספר הכחות. כי כל כח בנפש הוא כלול מכל הכחות כולם והם בכלל ג' עולמות אלו של נפש רוח ונשמה שהם ג' כחות דומם צומח חי שבנפש הכללים שכל אחד הוא עולם מלא. וכנראה ומורגש ג"כ לעין שהתכללות כל הכחות הנפשיות הם כולם במחשבה וכוללם בלב וכולם במעשה בפועל. והם ג' עולמות הנפשיות הראשונים שראה דוד. הא' במעי אמו שם גובר כח הנפש שהוא הדם ואיברי הגופנים לבד כי אין לו עדיין שום הרגשה גם בלב ולכן אמרו (נידה ל"א א') פיו סתום שהפה וכח הדבור מתייחס ללב כמו שנתבאר לעיל (פרק ב') רק חיותו על ידי הדם והנפש לבד. ומיד שיוצא לאויר העולם נפתח הסתום ומרגיש כח הלבבי. וההסתכלות [שמסתכל למעלה ועינו לשמים נטל שהמלאכים מכונים לשמים] בכוכבים ומזלות הוא נגד זה העולם הלבבי כמו שיתבאר להלן. והיניקה אז הוא נגד הנשמה שבמוח כמו שכתבתי במקום אחר על מאמר רז"ל (ברכות ג' א') ג' משמורות הוי הלילה שהם נגד ג' כחות אלו שבעולם הזה המשול ללילה (פסחים ב' ב') ומשמר ג' שהוא נגד החכמה שבמוח תינוק יונק משדי אמו אז כמבואר שם בדברינו כי התעוררות החכמה הוא רק על ידי המאכל וביחוד יניקת החלב שדם נעכר ונעשה חלב (בכורות ו' ב'). וכך המשפט שסוף מעשה במחשבה תחלה קשורים זה בזה. והמאכל שהוא גופני ומוליד דם שהיא הנפש הוא המוליד ג"כ החכמה שבמוח וכדרך שאיתא (ב"ק ע"ב א) דלא אכלי בשרא דתורא ולא היתה חכמתו ברורה עי' שם. וזהו ההסתכלות בדדי' שהם במקום בינה שלא יינק במקום הטינופות ולא יסתכל בערוה עי' שם. שהנשמה היא ביחוד חלק אלקי וכמו שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים ולפיכך היא זכה ונקי' ביותר ואין בה פסולת כמו בלב שהוא העולה ויורדת כמו שנתבאר לעיל. וכמו שאי' (ברכות ס"א א') יצה"ר יושב על ב' מפתחי הלב ומפורש בכתוב בבראשית יצר לב האדם רע. משא"כ הנשמה כמו שתקנו לומר בכל יום (ברכות ס' ב') נשמה שנתת בי טהורה היא וגו' אתה נפחת וגו' שהיא חלק אלקי לכך טהורה שאינה יונקת מן הטינופת והטומאה ולא מסתכלת בערוה. והם ג' עולמות ראשונים לנפש שהם על ידי ג' כחות דומם צומח חי שבעולם: