שיחת מלאכי השרת · פרק ג׳, י״ט

ויש להוסיף ביאור על זה כידוע וכמו שכתב הרשב"ם (פסחים קי"ט א') כי דרך רז"ל בש"ס לתפוס מספר שלש מאות לגוזמא. וכן הם הגוזמאות שזכרו רז"ל (חולין צ' ב') שדברי חכמים בג' מקומות תפוח גפן ופרוכת. ושמעתי כי שלש מאות היא הגוזמא היותר גדולה בעולם הזה כי מספר התי"ו אינו מזה העולם אלא מעולם הבא ועד השי"ן מספרי העולם הזה והוא דבר עמוק בחכמה. וקצת ביאורו בפשוט כמו שאיתא (ירושלמי פ"ק דסנהדרין) בטעם אמת אל"ף ראש ראש האותיות מ"ם אמצען תי"ו סופן לומר אני ראשון ואני אחרון כו'. וכמו שנתבאר לעיל כי האמת הוא מה שהוא קיים לעד ועל זה מורה התי"ו שאני אחרון. אבל מה שאינו קיים לעד לא הגיע עד מדרגת אות התי"ו שהוא מורה על האחרית. והקיום באחרית. כי בריאת העולם על ידי התורה שהיא דפוסה כמו שאיתא בברא"ר (פרשה א'). והתורה כללה כ"ב אותיות רק בצירופים וחיבורים שונים והם יסודי הבריאה ואל"ף ראשית ולכך מספרו אחד ואין נרגש במבטא שהראשית ד' אחד שאין מורגש כלל לגשמית ובו התחלת התורה שהיא רוחנית הבריאה. אבל התחלת בריאת העולם בבי"ת וכמו שכתבתי כל זה במקומו באורך. והולך עד התי"ו שהוא האחרית והאחרית הוא עולם האמת. אבל האי עלמא דשיקרא אינו מגיע עד האחרית ולכך עד התי"ו הוא רק בעולם האמת. אבל בדמיון הגוזמות רק עד מספר היותר גדול מן האותיות המספריות שבו והוא השי"ן. [ובזה יש לפרש מה שאיתא בהקדמת הזוהר (ב' ב) דשקר נטל יסודא דקשוט בקדמיתא שהוא אות שי"ן עי' שם. כי לעולם התחתון שבמדרגה א' הוא הראשית למדרגה שאחרי' ואין כאן מקום להאריך. והתי"ו הוא הגוזמא היותר גדולה בענייני האמת שיש בו עודף משי"ן עד תי"ו. ועוד יתבארו אי"ה דברים אלו ביותר ביאור במקומן. וידוע שבמספרים המספר עשרה הוא מספר שלם וכך סופרים יחידות עשרות מאות אלפים ורבבות לעולם עשרות עשרות. וכן נהגו רז"ל בכמה מקומות לחשוב עשרה למספר שלם כמו (ברכות כ"א ב') אין עדה פחות מעשרה (סנהדרין ל"ט א') כל בי עשרה שכינתא שריא וכהנה הרבה. ולכך למספר עולמות הי"ש והאמת תפס מספר ש"י שהם עשרה למעלה מן השי"ן שהוא ממספרי היש. והם העולמות הראויות לכל צדיק וצדיק עכ"פ למי שעלה במדרגת היש עד העשרה הראשונים עכ"פ מן התי"ו שלעולם מי שזכה לישות הוא למעלה משי"ן במספר עשרה עכ"פ והוא מבואר למבין. ועוד יתבאר להלן אי"ה טעם על זה שג' מאות ממספרי עוה"ז ותי"ו מעוה"ב: