שיחת מלאכי השרת · פרק ב׳, ח׳

וזה שהוכיח ממה דכתיב כי מלאכיו יצוה שהמצות הם ככח המלאכים למדנו שהנשמר גדול מן כח השומר כגודל מעלת הפועל על הנפעל. שמאחר שיש בכח האדם להיות פועל ועושה כח זה שהוא כח השומר שאין לו שום נטיי' וכמו שאמר דוד המע"ה (בתילים) ולבי חלל בקרבי ואמרו ז"ל (ירושלמי סוף ברכות) שהרגו ליצה"ר. שיש כח באדם להיות פועל כחות קבועות א"כ כחו גדול מכח הנפעל שהוא הכח הקבוע בל ינטה שהרי בכח הפועל הוא כח הנפעל שהרי הוא פעלו וגם כח הפועל שזה אינו בנפעל שהרי הוא נפעל ולא פועל. וכן נפש האדם היא יכולה לבוא לידי מדרגת המלאך להרוג ליצר. ולכך נקראו הנביאים והכהנים והתלמידי חכמים מלאכים כאשר הגיעו למדרגה זו שהתגברו על כחות הנטי' שבהם עד שיהי' לבם ברשותם להטותו לכל אשר יחפצו וגם יש בידם כח הפועל זה. והוי אומר שכח הנשמר גדול שעל ידי זה שהוא נשמר ושאינו כח קבוע וקיימא הוא גדול שהוא הפועל לכח השומר. והבן זה.