שיחת מלאכי השרת · פרק ב׳, ט׳

וזהו המעלה הראשונה לאדם במה שיש לו החסרון הנטי' אל הרע והוא נשמר ממנו. והמעלה השני' הוא מצד המעלה שיש לו יותר מעלה והתקרבות אל ד'. וכאשר זכרנו כי מי שיש לו מיחוש מחסרון הוא לאות שהוא בעל מעלה יותר. והיינו שעצם נפשותם מעולה יותר ממעלת המלאכים שהיא ממקום גבוה מעצם כח האב וכמו שאיתא בזוהר מאן דנפח מתוכו נפח. ולכך זכו להקרא בנים וכמו שנתבאר לעיל. וזהו המעלה שזכרו (תנחומא ר"פ ויקרא. קודם למאמר שהבאנו לעיל) ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת שמלאכי השרת אין יכולים לשמוע קולו שנא' וד' נתן קולו לפני חילו אלא עומדין ונבהלים והצדיקים יכולים לשמוע קולו שנאמר וד' נתן קולו כי רב מאוד ומחנהו כו' כי עצום עושי דברי זה צדיק שעושה רצון יוצרו ואיזהו זה משה כו' ויקרא אל משה הוי קשה כחן של צדיקים שיכולים לשמוע קולו. וכן בשמואל כתיב ויבוא ד' ויתייצב ויקרא וגו' לפיכך אמר דוד גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברי ע"כ. פירוש שעל ידי שהם עושי דברי בכפיית היצר על ידי זה זכו אח"כ לשמוע בקול דברו. והשמיעה היא ההרגשה בלב כמו (מלכים א ג׳:ט׳) ונתת לעבדך לב שומע ובדברי רז"ל בכמה מקומות לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי (ועי' בתוס' חגיגה ג' א' ד"ה מלמען). ור"ל שמרגיש קול דברו ית"ש שהוא המדבר אליו ומצוהו בכך. כי דבר זה שהוא ההרגשה בלב אמיתות השי"ת ושהוא המצווהו ומדבר עמו היא יקר מאוד כמו שנאמר (ש"א א') ודבר ד' יקר. שזהו נקרא דבר ד' שהוא הנבואה לנביא כך הוא מדרגתו שמרגיש דבר ד'. והוא הבא אחר עושי דברי בכפיית היצר וניצוחו שהוא ההיפך מהשגת השם: