שיחת מלאכי השרת · פרק ב׳, ל״ב

והמעלה השלישית הבאה על ידי העבודה היא קישור המוח עם הלב ביחד. והוא מעלת הנבואה שידוע ששורש מלת נביא מן ניב שפתים שר"ל דברן והיינו שלימות כח הדיבור המתייחס אל הלב כמו שנתבאר לעיל. ולכן לנביא יקראו לפנים בישראל הרואה (שמואל א') כמו שנאמר (בקהלת) ולבי ראה הרבה חכמה שהראי' גם היא מתייחס אל הלב כאשר היא מתקשרת ומתאחדת עם החכמה שבמוח. והיינו שהרגשת הלב באחדות השי"ת הוא מצד החכמה והידיעה והם מיוחדים כענין (פ"ב דאבות) אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה. והשתלמות הדבור הנבואיי הי' אצל ישעי' ע"ה ביחוד כמו שנאמר (ישעי' מ"ט) ד' אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר. ומשרע"ה אעפ"י שהי' אדון הנביאים אמר (בשמות) לא איש דברים אנכי לפי שמדרגתו הי' מדרגת החכמה המיוחסת למוח שהוא למעלה ממדרגת הדבור המיוחס ללב. ולכך הוא רק הוריד התורה לארץ לפי שסוף המעשה ותחלת המחשבה הם אחד. אבל האמצעיי שהוא הלב שהוא למטה ממדרגתו של משה תכלית יחוד וקישורו הי' על ידי ישעי' שהוא הגדול שבנביאים והשלם בשלימות דבור הלב על האופן היותר שלם כמו שנתבאר. ולפיכך כשחטא בשפתיו הי' מרפא לשון עץ חיים כמו שאיתא (עירובין ט"ז) מאי תקנתיה יעסוק בתורה. והיינו סמא דחיי שבאש של תורה כאשר מתקשר עם דבור הוא רפואת הדבור. ולכך נגד בגחלת מעל המזבח [שהוא עולם העליון כמו שאיתא בתוס' (מנחות ק"י א') בשם מדרש שמיכאל שר הגדול ר"ל שר יקשר כל נפשות ישראל כמו שנאמר ומיכאל שרכם עומד ומקריב בו נשמותיהן של צדיקים והם לקוחות מתחת כסא הכבוד שהוא עולם העליון המחשביי כמו שנתבאר לעיל] על שפתיו ועל ידי זה סר עונו ואמר שהוא לא נכוה בזה ההתאחדות האש עם שפתיו אבל המלאך הוצרך שני מלקחיים שהם שני הפסקות. הא' מצד מעלת האש שהוא למעלה ממנו שהוא בעולם האמצעי כמו שנתבאר לעיל. והב' מצד חסרון השתלמות מעלתו גם באותו עולם אמצעי שהוא אינו שלם כמו האדם כמו שנתבאר לעיל. ואחר ב' הפסקות אלו נכוה שהוא כענין שומעין ונבהלין שנתבאר לעיל. אבל ישעי' הוא בעבודתו הי' בידו לקשר ולאחד כח המחשביי וכח הלב והדבור הנמשך ממנו שיהי' כל דבורו בתורה ונמשך מצד החכמה. ואלה השלשה מעלות הם מיוחדים באדם על ידי העבודה שהיא מסורה לו לבד ולא למלאכים וזה כל פרי העבודה במחשבה דבור ומעשה כמו שיתבאר זה במקום אחר: