שיחת מלאכי השרת · פרק ב׳, ל״א

ומשרע"ה בא והשקיעה לארץ. פירוש שריפא הדבר על ידי שהשקיע כל כחות האש של תורה וחכמה שמטבעם לעלות למעלה למרום שבתה ובא והורידה לארץ והשקיעה שם. פירוש עשאה שקועה וטבועה שם בכל חלקי מעשי איש הישראלי שקוע וקשור בהם מצות התורה וזה על ידי ציפי צמר שהשקיע. כי הצמר מכווין ואין נעשה שלהבת כמו שאיתא (שבת כ' ב'). ולכן נמשלו נפשות החכמים לצמר בפי חז"ל (חגיגה ט"ו ב') כל עמר דנחית ליורה כו' לפי שאין אור של גיהנם שהוא סמא דמותא שבקללות שבתורה שולטת בהם כמו שאי' (שם כ"ז א'). ומשרע"ה הוא הי' נפש הכוללת כל החכמה כולה שהם כל נפשות חכמי ישראל כידוע שלכן אמרו (ביצה ל"ח ב' ושאר דוכתי) משה שפיר קאמרת. שחלק החכמה הכלולה בנפש כל חכם לב הוא חלק מחכמתו של השרע"ה שהוא הי' המוריד החכמה לברואי הארץ. ולכן קראו משה על שם חכמתו. ולכן הוא השקיע ציפי צמר באש של מעלה ההוא ועל ידיהם השקיעו בארץ. שר"ל כלל חלק המעשים מבני ישראל כמו שאיתא (כתובות קי"א) מצאתי להם רפואה מן התורה על ידי התלמידי חכמים עיין שם. שעל ידי כח החכמה השקועה בעצם החכמה האמיתית שהוא התורה נשתקע על ידי חלק החכמה והתוריי בכלל חלק המעשים עד שאי אפשר ללהטם עוד אש היום הבא וכמו שאיתא (שם בשילהי חגיגה) שאין אש של גיהנם מכלה גם בפושעי ישראל שאינם תלמידי חכמים לפי שמליאים מצות שהוא שלימות המעשיי הנעשה על פי התורה והרי כאלו אור תורה קבוע בהם ג"כ והוא המחיים. וזה נעשה על ידי האמצעיים שהם נפשות התלמידי חכמים שהם המלמדים לעמי הארץ ועל ידי התקרבותם להם אור תורה מחייהם כמו שאיתא שילהי כתובות שם שעל ידיהם נשקע הסדר התוריי במעשה המצות בתוך סדר מעשיהם. וזהו המעלה השנים מן עבודת האדם התקשרות המעשים והתאחדותם גם עם המחשבה שבמוח וזה על ידי משרע"ה: