שיחת מלאכי השרת · פרק ב׳, כ״א

ועל ידי זה הי' יכול להשיב להם שיש לו דביקות בתורה שהיא החכמה שמעולם העליון שהוא למעלה מהם. ועל זה רמזו (ב"ב קל"ד א') על יונתן בן עוזיאל שבשעה שהי' עוסק בתורה כל עוף הפורח הי' נשרף. עוף רומז לעולם האמצעי המעופף באויר וכמו שאיתא (בדברים רבה פ"ז) עוף השמים אלו המלאכים וכמו שנתבאר לעיל הבר"ר על ועוף יעופף. וכשהי' דבוק בתורה שהוא העולם העליון הי' נשרף ונתבטל [כענין שנתבאר לעיל על שמא ישרפוני] העולם האמצעי שתחתיו לפי שהוא למעלה ממנו וכלא חשוב קמי' האויריים. והייתה תשובתו מטענה זו כי התורה היא הכוללת כל בריאת מדות שונות שברא השי"ת ולפיכך היא מיוחדת אלינו שאנו מבלי השינויים ההם. ולפיכך אנו מונהגים משא"כ אתם כלום למצרים ירדתם כו' שאין אתם מקבלים שינוי רק קבועים וקיימים בכח הנהגה א' שנבראתם ומה לכם מקום לתורה שהיא הכוללת כל הנהגות כולם וכל מיני כחות שבבריאה. וכן אנו מצד מעלת נפשותינו האצולה מתחת כסא הכבוד שהיא כוללת כל הכחות כולם שבבריאה לכך מבשרינו נחזה אלו"ק להחכים ולדעת מדותיו והנהגותיו ית"ש. ונמצאו בני אדם מעולים מהמלאכים מצד ג' כחות שבהם. כח המעשה שהם עושי דברו. וכח הדבור והגלוי דבור וקול ד' שבלב ועולם הדבור מן השי"ת נשמע ללבבם יותר. וכח המחשבה והחכמה שבמוח שהידיעה וההרגשה והמעשה בשלשתם מתעלים בני אדם מהמלאכים.