שיחת מלאכי השרת · פרק ב׳, כ״ב

ובגמרא (חולין צ"א ב') חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שישראל אומרים שירה בכל שעה ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום ואמרי לה פעם אחת בשבת ואמרי לה פעם אחת בחודש ואמרי לה פעם אחת בשנה ואחרי לה פעם אחת בשבוע' ואמרי לה פעם אחת ביובל ואמרי לה פעם אחת בעולם וישראל מזכירים את השם אחר ב' תיבות שנאמר שמע ישראל וגו' ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות כדכתיב קדוש קדוש קדוש וגו' ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה שנאמר ברן יחד כוכבי בוקר והדר ויריעו כל בני אלקים ע"כ. ביאר אלו הג' מעלות שאמרנו. כי ענין השירה להשי"ת הוא ההכרה שהשי"ת הוא המנהג בחסדו כל דור ומחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית ליתן חיים לכל חי וכאשר הנברא מכיר ענין זה על בוריו דבר זה הוא שיר ותהלה להשי"ת. ולכך באו השירות על הנסים שהם העידו תוקף השגחת השי"ת לעין כל רואה. כי כאשר נשתנו סדרי בראשית נתוספה הכרה חדשה אצל כל ברי' שאין עולם כמנהגו נוהג מעצמו שהרי ברצון השי"ת נשתנה מטבעו הנהוג ונתחדשה ההכרה אצל הנביאים. וכל חדוש מעורר התחדשות בלב וממנו ימלא פיהם תהלתו ית"ש ולומר לפניו שירה חדשה. ולכך ישראל מרצון השי"ת וכאשר כופים ומשנים טבעם בשביל רצון השי"ת הרי יש כאן התחדשות בגופם בשביל רצון השי"ת ומעורר בכל מעשה ממעשיהם שיר ושבח להשי"ת. משא"כ המלאכים שאין להם יצר לכופו כי טבעם מסור ביד השי"ת ומשועבדים לעשות רצונו בלי שום נטיי' כלל לכך אין יכולים לומר שירה כל שעה רק מצד התחלפות הזמנים שיסד השי"ת. כי כל חילוף זמן מוליד התחדשות כמו שנאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד לפי שכל יום הוא זמן בפני עצמו יש בכל יום חדוש בפני עצמו והוא הזמן היותר פרטי הניכר. וכללי יותר הם שבת וחודש כו'.