ולכך אמרו ז"ל בשעת מתן תורה (עירובין נ"ד א') אל תקרי חרות אלא חירות חירות מיצה"ר. והיינו כמו שנאמר (בפ' יתרו) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, הנשר הוא המגביה לעוף באויר שהוא האמצעי בין השמים לארץ ואתם נשואים למעלה מכנפי נשרים שאתם מובאים אלי אל העליון. ולכן אמרו בשעת מתן תורה נעשה ונשמע שזכו גם לנשמע ולכך היו חירות מציה"ר וממלאך המות ומכל אומה ולשון כמו שאיתא (ע"ז ה' א'). והיינו על ידי היחוד הגמור שאז מתבטל כל מיני ההיפוך והמונע לו כי במקום יחוד גמור אין מקום כלל לפירוד.
שיחת מלאכי השרת · פרק ב׳, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Sichat Malachei HaSharet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיחת מלאכי השרת, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.