שיחת מלאכי השרת · פרק ב׳, י״ג

ולכן אמרו (ירושלמי פ"ה דיומא) וכל אדם לא יהי' באוהל מועד אפי' אותם שכתוב בהם דמות פניהם פני אדם. והיינו כמו שאמרו ז"ל (זוה"ק שלח קס"א א') שהקדשי קדדשים נגד הלב. והיינו ששם היא מקור הרגשת אורו של השי"ת. ולכך רק ביוהכ"פ הותר הכניסה לבית קדשי קדשים שהוא ההרגשה ביחוד הגמור ואז אין כאן שום חטא כלל. וכמו שאיתא (ירושלמי פ"ב דמכות) שאלו לתורה כו' שאלו להקב"ה ואמר יעשה תשובה כו'. והיינו שאצל התורה והחכמה על ידי החטא הרי נעשה פגם בנפשו ובמה יכופר הפגם ההוא וצריך דבר המכפר. אבל אצל הקב"ה שהוא רומז אל היחוד הגמור והרגשת שרק ד' אחד עכשיו כמו שלא נברא שהוא ההרגשה הברורה שהשי"ת מלא כל הארץ כבודו ואין כאן שאלה איה מקום כבודו מאחר שמרגיש בלב היחוד האמיתי, וזהו בבית קדשי קדשים ששם הוא התייחדות החיים כולם בלב שהוא מקור החיים. וכן הרגשת האדם דבר זה הוא בלב ששם הוא התייחדות החיים. ורק כהן גדול יחידי שהוא הכולל מכל ישראל. מאחר שאנו מגיעים אל היחוד האמיתי א"כ אין כאן שום פירוש נפשות כלל. ואז מתכפרים החטאים כי אצל היחוד אין כאן שום פגם וקלקול על ידי החטאים כלל כי כל הקלקולים הוא רק כפי המדומה. והוא סדר הבריאה שברא השי"ת להיות נדמה כאלו יש כאן העלם היחוד האמיתי ויש פירוד. וזהו מדרגת התורה שהיא המגדרת את האדם ומצמצמתו והוא כפי הצמצום וההעלם השי"ת יחודו האמיתי. אבל כאשר נודע היחוד האמיתי שהוא התשובה שהוא בלב כמו שנאמר (מלכים ב') אשר שב לד' בכל לב והוא הרגשה הברורה ביחוד השי"ת אז אין לשום גדרים וחטאים כלל. כאשר אמרנו שדבר זה נקרא עלה השומר לפרי כי ממילא הפירות הם הגונים וכל מעשיו מתוקנים מאחר שהוא מדובק בד' שמרגיש בלבבו יחוד השי"ת גם עכשיו כקודם שנברא העולם והרי הוא מיוחד ביחוד גמור עם רצון השי"ת. וא"כ כל מעשיו מעשי השי"ת הוא ורצונו שיעשו. ולכך ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו' כמו לעתיד לבוא דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' שיהי' ההכרה ברור. ואז יהי' בטול היצה"ר כמו שאיתא (סוכה נ"ב א') שלא יהי' מקום כלל לההיפך שהם החטאים והקלקולים כך ביוהכ"פ והדברים הללו ארוכים ומתבארים אצלינו במקום אחר. ולכך המלאכים שאין להם ההכרה הברורה ההוא לדעת שמלא כל האדץ כבודו הוא לנגדם תמיד ושמועים בקולו ולא יצטרכו לשאול איה מקום כבודו לכך לא יראו באוהל מועד שהוא בית קודש הקדשים שהוא רומז נגד עולם העליון שהוא למעלה מעולם המלאכים: