שיחת מלאכי השרת · פרק א׳, ו׳

וביאור זה כי האדם מחובר בגוף ונפש הגוף לבוש לנפש כמו שנאמר (איוב י׳:י״א) עור ובשר תלבישני. כמו שהאדם המלובש אין עצם האדם נגלה רק במלבושו שהמלבוש נגלה ואנו מבינים שמלובש בו אדם וכן הנפש אינה נראית כמו שאיתא (ברכות י' א') רק המלבוש מעיד שיש בו דבר נלבש. וזה ענין לשון מצויין אמלבוש שציון הוא להיכר כמו שאיתא מציינין על הקברות (ריש מו"ק). וזהו במלבוש שניכר בו לזולתו בו שייך הציון. והנה כל חסרונות האדם הוא ע"י הלבשת הגוף החומריי לנפש כמו שאיתא בסנהדרין (ק' ב') וביותר ביאור בויק"ר (פרשה ד') במשל דחגר וסומא. ולכך מלאכי מעלה שאינם בעל גוף חומרי נקראו על דרך משל לבוש הבדים. ר"ל בגד פשתן לבן ונקי שזה היה כסות יקר וחשוב אצלם כמו שאיתא בפסחים (ק"ט א') יעו"ש בתוס' שלכן נצטוו הכהנים וכהן גדול במקדש בבגדי בד שהם בגדים החשובים שם. ועוד יש רמז בדבר ואין כאן מקומו ועי' בדברי הבונה זבחים (י"ח ב'). ועכ"פ בגד בד מורה על זכות וחשיבות הלבוש שהוא אצלם. וכן אצל הכהנים שקרויים מלאכים כמו שנתבאר שהיו בעלי עבודה ועבודה הוא תיקון הלבוש שהוא הגוף על ידי העבודה באיברי הגוף, ולפיכך צ"ל ג"כ שתורה יבקשו מפיהו בעל תורה. כמו שנתבאר מהגמרא דברכות שבית המדרש של הלכה ודברי תורה נקרא שערי ציון שערים המצויינים בהלכה. כמו שאיתא בקידושין (ל' ב') אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש כו' ובב"ב (ט"ז א') ברא הקב"ה יצה"ר ברא תורה תבלין. וענין יצה"ר הוא הפחיתות הנמשך לאדם מצד הגוף כמו שאיתא בסנהדרין (ק' ב') יעו"ש דשאל אשעת יצירה ולא אשעת פקידה אעפ"י שכבר ישנה לנפש כל זמן שאינה מלובשת בגוף אין מקום ליצר. והתורה היא התבלין ללבוש זה לעשות לבוש בד דוגמת מלאכי השרת והיינו ע"י שיהי' מצויין בהלכה שההלכה היא המציינת ומסמנת לו הדרך והוא מצויין בלבוש נאה. וזהו דמצייני. וזהו ג"כ ענין הציצית כי גם הם ציון והיכר לומר זה הדרך לכו בה כמו שנאמר וראיתם אותם וזכרתם וגו'. ולכך הוא על כנפי בגדיהם מלמעלה ששם הוא ניכר שהלבוש הוא הנגלה כאמור ולכך לבישת בגדים המצוייצים רומז שהלבוש מצויין כראוי ורק התלמידי חכמים היו לובשים אותן שרק התורה היא המציינת לאדם: