שיחת מלאכי השרת · פרק א׳, כ״ו

וענין ראיית רבנן מאשת מנוח. כי לא הונח להם בראיות הראשונות שלא נתפרש שם הטעם שלא הי' מלאך ממש ולכך הביאו מאשת מנוח. כי ראיית המלאכים הנה הוא בעין השכל כי לא גשם המה להראות בעין הגשמי. והנה היא אמרה ומראהו כמראה מלאך האלקים נראה שהרגישה מראהו רק בעין השכלי וכמראה מלאך שלא נראה גשמי ממש ועם כל זה היתה סבורה שהוא נביא. והיינו מפני שאז לא ידעו מנביא זולת פנחס כי עד שמואל לא הי' חזון נפרץ כלל. והוא בעת ששרתה עליו הנבואה הי' באמת נדמה למלאך. ולכך עד שלא ראתה שגם אחר שריית הנבואה ורוח הקודש עלה בלהב השמימה שהוא העדר החומר לגמרי ולא בעת הנבואה לבד היתה סבורה שהוא איש אלקים לבדו. ולמדו מכאן על פנחס והנביאים המוחזקים אצל בני ישראל הי' תוארם כתואר מלאך האלקים עד שהיו יכולים לטעות ביניהם ולפיכך בדין הוא שיקראו הנביאים מלאכים. אלא שלפי זה אין ראי' לכל הנביאים. ונראה שרבנן באו להוכיח כדברי ר' סימון שהי' פניו בוערות כלפידים דוגמת מלאך ולא על הקודם וענין הנרצה בענין הקרא הנביאים מלאכים באו. ומה שאמר ר"י מבית אב כו'. ר"ל מעיקר עניינם של הנביאים הם בדין שיקראו מלאכים. שעיקר עניינם הוא מלאכות ד' להגיד לעם דברי השליחות וא"כ עיקר עניינם הוא המלאכות ונקראות מלאכים. וזה שהביא קרא דחגי דשם פירש אותו הטעם. שקרא לחגי מלאך ד' מפני שבא במלאכות לד' [ופירוש במתנות כהונה כהונה בזה אין לו שחר. וחכם אחד הגיה בית אב כו' ור"ל מקור מלימוד שהם כו' הוא מקרא דחגי. וג"כ דחוק]: