שיחת מלאכי השרת · פרק א׳, כ״ג

וזהו כדעת האומר (ב"מ קי"ד ב' עי' שם ברש"י ועי' שם בתוס' ובתוס' ב"ב קכ"ג ב') פנחס זה אלי' שנזדכך אח"כ חומרו מכל וכל שנכלה ונתבטל הגשמי ממנו ונעשה כולו רוחני. ומזה למדו בעת ששרתה עליו רוח הקודש הגיע למדריגה זו כי לולי כן לא זכה לכך כי דבר זה שהוא כליון החומר לגמרי הוא מרצון ד' בלבד ולא ע"י יגיעו וסגול מעשיו וכמו שנאמר (מלכים ב' ג') היום ד' לוקח את אדוניך וכן אלי' אומר (שם) בטרם אלקח מעמך. לשון אלקח מורה שלא היתה על ידי טוב בחירתו רק בחסד ד'. וזכה לכך על ידי יגיעתו בכליון החומר בקנאו את קנאתו שבזה הושוו פנחס ואלי' (עי' שם ברש"י ב"מ). ונאמר (במשלי) ורקב עצמות קנאה שהקנאה היא כליון הגוף כי כל הגוף מכונה עצם שהוא תוקפו של גוף כמו (בתילים) כל עצמותי תאמרנה כי הקנאה שהוא הכעס משול לאש בכמה מקומות כמו שנאמר (בתילים) ותבער כאש חמתו וכיוצא הרבה. שהוא מרתיחת חלק האשיי שבאדם וכאשר מתגבר האשיי הנה הוא כליון הגוף החומריי מעצם עד בשר יכלנה.