שיחת מלאכי השרת · פרק א׳, כ״ב

ואמנם השאלה ולמה קורא אותו מלאך. הוא בלתי מובן שהוא כלפי מה שדן ומביא ראי' שהוא רוצה להוכיח שהנביאים נקראו מלאכים ושואל עליו ביחוד למה נקרא מלאך. ואולי השאלה בעבור שנקרא סתם ומבלי שנדע ג"כ ממה שנתפרש במקום אחר כי הוא הנביא מבני אדם נראה כי הי' לו התדמות גמור למלאכי מעלה. או בעבור שקראו מלאך ד' וידוע דברי הפשטנים כי בכל מקום אשר יסמיך דבר אל השם יורה על תוקפו כמו עצי ד' הררי אל ארזי אל ודומיהם [וחגי הוא בעבור הסיום במלאכות ד']. ולכן פירש שהי' באמת מתבטל חומרו ממנו לגמרי בעת הנבואה עד שהי' נדמה ממש למלאך ד'. וזה על דרך הדמיון פניו בוערות כלפיד אש כי המלאכים נמשלו לאש (תהילים ק״ד:ד׳) משרתיו אש לוהט וכן השי"ת עצמו (דברים ד' כ"ד) ד' אלקים אש אוכלה. כי האש הוא העליון שביסודות הנרגשים לעין האדם וגם טבעו לעלות למעלה ופעולתו רוחנית שהוא מכלה הגשמיים ומסיר הגשמיי מהיות נמצא בגשם כלל. וזה ענין הרוחני שהוא ההיפך והכליון לגשמי. וכך פנחס הי' פניו שהוא הכרת האדם הוא הפנים וכן כל דבר ההכרה הוא בפנים כמו (בראשית מ״א:נ״ו) והרעב הי' על כל פני הארץ. ונתבטלה ממנה בעת הנבואה ההכרה הגשמיות שלא הי' ניכר כלל שהוא גשמיי ובזה העולם רק כאחד מצבא המרום במרום עומד ומשמש. וזהו הנקרא בוערות כלפידים שהם המכלים לכל גשם מגשמי העוה"ז: