שיחת מלאכי השרת · פרק א׳, י״ח

ולפי הדבר אחר דמפרש רק אנביאים צריך טעם למה לא אמר כל מלאכיו. ונראה שהוא על דרך אותה פלוגתא (סנהדרין ע"ח א') אי כל נפש או כל דהוא נפש ויש כזה בהרבה מקומות בש"ס ועי' בכורות (ג' א') ומנחות (י"א ב') ובתוס' שם עי' שם. וכן כאן לפי הדבר אחר כל משמע כל דהוא שאפי' רק כל דהוא מצבאיו שלא נשתמשו בו אלא בפעם אחד ההודי' נמשכת ממנו להשי"ת. משא"כ אצל מלאכיו בעינן מלאכים שלימים שהם הנביאים ולא כל דהוא ממלאכיו שאז גם הפושעים ישראל שמלאים מצות שאז לפי השעה ההוא הוא מלאכו של ד' הם היו ג"כ בכלל. וצבא הוא המיוחד לשירות המלך משא"כ מלאך הוא רק שלוחו ולא המיוחד לשמשו. וכך ההבדל שבין עליונים לתחתונים כמו שנאמר (תילים קט"ו ט"ז) השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם שכחות העליונים הם נעלנמים מעין האדם וא"כ אין בריאותם אלא לצורך תשמיש ד' בלבד שגם הוא נעלם מעיני בשר. משא"כ הארץ שהיא המגושמת ונראת לעין ולא בדוגמת של השי"ת שאינו נראה ולכך עיקר שימושה לבני אדם ולא משמשת לד' רק שהוא עשיית רצונו שכך רצה ד' שתהי' ארץ מוגלמת נתונה לבני אדם. ונמצא אין ניכר בתחתונים שימוש פרטי לד' רק בכלל עושה שליחותו שנשתלח לכך שיהי' על תבנית כך עושה רצון ד' אבל לא בשירות מיוחד לד' הניכר לעין זהו רק בעליונים שגם על הגוון הם רק משרתי ד' לא זולת. ולכך נקראים צבאיו מיוחדים לצבוא צבא ולעבוד עבודה בהיכלי מלך: