שיחת מלאכי השרת · פרק א׳, י״ז

וכאשר ביארתי הטעם שאמרו (ס"פ ב' דעדיות) משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש. כי ניצוח היצר הוא בי"ב חודש כי היצר הוא הטבע שבו נולד כמו שנאמר (בראשית) כי יצר האדם רע מנעוריו. וכפי התחלפות העתים בעולם קור וחום קיץ וחורף כך הוא התחלפות הטבע באדם כידוע לחכמי הטבע כי כל שינוי אויר בעולם מוליד שינוי טבע באדם הניזון מן האויר החום יוליד חמימות [אשר היא תולדות הרבה מידות רעות בטבע כידוע] והקור קרירות וכן כל שינוי אויר. ובשנה תמימה אז עובר עליו כל מיני השינויים שהם במציאות וכאשר המה לא ישיגוהו ממצבו אז הוא הניצוח. וכמו שאמרו הקדמונים בטעם טריפה אינה חי' י"ב חודש (חולין מ"ב א') לפי שבי"ב חודש יעבר כל מיני עניינים שונים באויריהם וטבעיהם ואם בכל זה תתקיים הוא לאות כי בריאה היא ולא הוליד החסרון שיש בה המשכת חסרון בכל גופה וכח חיותה. וכן הנפש מתבררת כאשר חי' י"ב חודש אז הוא סימן על בריאותה שכבר נצח כח חיותו את כח המחסיר החיות שאין לו מקום להתפשט להעדיר החיים. ולכך בכל ראש השנה הוא יום הדין לבאי עולם כי כל שנה הוא היקף שלם מזמן הראוי לנצוח היצר וכל באי עולם עוברים כבני מרון לראות אם השלימו חוקם בהיקף הזה. ולכך שומרי שביעית שהם גבורי כח לכבוש היצר כל השנה כולה זה תשלום הניצוח והם משמיעים כל תהלתו. וזהו שדרש שם עושי דברי על שביעית שנאמר וזה דבר השמיטה. כי דבר ד' מוליד עשייה כמו שנאמר (תילים ל"ג ו') בדבר ד' שמים נעשו ועשייה הוא גמר התיקון כמו שכתב הרד"ק במכלול שורש ברא. וכן שמירת שביעית הוא גמר תיקון האדם כאשר אמרנו. ויש עוד דברים בגו ואין כאן מקומו להאריך: