שיחת מלאכי השרת · פרק א׳, י״א

ובזה נתפארו בני יששכר (ד"ה א' י"ב) יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. שהם יודעים בכל עת כפי הראוי לאותו עת והרפואה המועלת לטבעי הדור ההוא ולפיכך הם הראוים להיות מורים מה יעשו ישראל. וכן שבט לוי הם מסוגלים ונבחרים לזה לדעת המעשה הראוי' לכל נפש ולכל דור ביחוד. כי דבר זה הוא על ידי הדביקות הגמור בהשי"ת כמו שאיתא סנהדרין (צ"ג ב') וד' עמו שהלכה כמותו בכל מקום. דהיינו אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא שאמרו ביומא שם הוא על ידי מה שד' עמו תמיד כמו שנאמר שויתי ד' לנגדי תמיד וכל מגמת לבו רק היות שלוחי דרחמנא לעבודתו ולא נמשכים אחר שום ענין מענייני העולם. על זה נאמר ורגלי חסידיו ישמור. חסיד נקרא מי שהוא פרוש מכל מיני חמדות העולם כמו שפירשו ז"ל בברכות (ד' א') שזהו שם הפרישות מן ג' ראשי תשוקות העלמיות שהם הקנאה והתאוה והכבוד כאשר יראה המבין שם. ולכן אמרו בזוה"ק דחסיד איקרי מלאך ד' ומפיהו יבקשו תורה שהוא הנשמר מן המכשול למעשה ומכוין אל האמת. ונראה שלכך נקרא מלאך ד' צבאות ולא מלאך ד' לבד. כי השם צבאות מורה על חלוקות צבאות שונות וכמו שאיתא בברכות (ל"א ב'). והוא מלאכו ויש לו דביקות ושייכות עמו כמו שיש שייכות והצטרפות לשליח עם משלחו בענין זה שהוא שלוחו ולכך ג"כ תורה יבקשו מפיהו לצבאות שונים. ונקרא עוד מלאך אלקים כמו שנאמר (ד"ה ב' ל"ו) ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים. ור"ל תלמידי חכמים וכמו שאיתא בשבת (קי"ט ב') [שהרי הנביאים זכר אח"כ ומתעתעים בנביאיו]. ומייחסם לשם אלקים לשון דיין ושופט וכן הם מלאכיו בענין זה מה שיורו משפטיך ליעקב: