שיחת מלאכי השרת · פרק א׳, י׳

ובחגיגה (ט"ו ב') מאי דכתיב שפתי כו' אם דומה הרב למלאך ד' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו. אמר זה על בקשת ולימוד התורה מפיו כמו שנאמר (דברים ל״ג:י׳) יורו משפטיך ליעקב. וביומא (כ"ו א') לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא מלוי או מיששכר. והיינו כי בכל הוראת משפט יש ספיקות וצדדים שווים לכאן ולכאן וכבר אמרו בעירובין (י"ג ב') וחגיגה (ג' ב') שאעפ"י שהללו אוסרין והללו מתירין אלו ואלו דברי אלקים חיים וכולם מרועה אחד ניתנו. וביאור זה כי הדבר ידוע שיש חלוקים בנפשות וכמו שאיתא (ברכות נ"ח א') ברוך חכם הרזים שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומין כו'. ובמשנה (סנהדרין ל"ז א') שאין בני אדם דומין זה לזה ושם מייתי עלה בגמרא (ל"ח א') ברייתא דבג' דברים משתנין בקול ומראה ודעת. רומזים לג' כחות האדם מחשבה הוא הדעת ודבור בקול ומעשה במראה. ותכונת עשיית הפרצוף וחיתוך איברי הגוף וכלי המעשה שבשלשתן אין אחד דומה לחבירו כלל. ולפיכך רובה של תורה בעל פה כמו שאיתא (גיטין ס' ב') כי מה שבכתב הוא כולל כל ישראל וכל הנפשות שוות בה. וזהו הכללים אבל בפרטים מתחלקים כמו פרטי הנפשות. וכמו שיש ברפואת הגוף חילוקים בין טבעי גופים ובין השתנות הדורות שלא מה שיועיל לגוף זה ודור זה יועיל לאחר כן ברפואות הנפש. ומזה נצמחו כל המחלוקת בתורה שבעל פה שכל אחד אמר כפי מדרגת נפשו מה שראו לתיקונה ולרפואתה. ולפיכך אלו ואלו דברי אלקים חיים ששניהם ניתנו מרועה אחד כפי חלוקת הנפשות כך הם חלוקת המשפטים ובמקומו של ר' אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין בשבת במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב (שבת ק"ל א'). ולא היו חוטאים ח"ו וכדמסיים שם במעשה דעיר אחת שאדרבה כפי מדריגת אותם הנפשות דבר גדול עשו בזה וקבלו שכרן משלם על חיבוב המצוה כ"כ. ואעפ"י שאחרים אלו עשו כן היו נענשים ומחוייבים מיתה למקום על חילול שבת: