שבחי הבעש"ט · פרק ד׳, ב׳

וכשבא העת סמוך להתגלותו נזדמן שא' מתלמידי הרב מוהר"ג נסע להרב מוהר"ג והיה ביום ג' אצל הבעש"ט וקיבלו אותו בכבוד גדול ואחר האכילה אמר ישראל תכין לי הסוסים שאסע מיד. וכן עשה קשר הסוסים בעגלה. אח"ז אמ' הבעש"ט מה היה אם היה מעלתו שבת בכאן. ויהי לצחוק בעיניו וכשנסע משם דרך חצי פרסה נשבר אצלו אופן א' וחזר לשם ונטל האופן ונסע לדרכו ובפעם שני נשבר לו דבר אחר עד שנתעכב בזה גם יום ד' ויום ה' וגם ביום ו' נזדמנו לו סבות רבות עד שהוכרח לשבות שם בכפר. והיה מצטער מאד על זה כי מה יעשה בכאן עם הכפרי ובתוך כך ראה והנה אשת הבעש"ט עושה י"ב חלות ויתפלא מאוד. ויאמר לאשתו למה לך י"ב חלות. ותשיב לו אם בעלי ע"ה מה בכך אדם כשר הוא וכאשר ראיתי אחי עושה קידוש על י"ב חלות אני עושה לבעלי ג"כ. וישאל אותה אם יש אצלם מרחץ ותאמר יש וגם בית הטבילה. ויאמר למה לכם בית הטבילה ותאמר בעלי הוא אדם כשר והולך בכל יום למקוה. עכ"ז האורח היה מצטער מאד על עכובו שם והנה הגיע העת להתפלל מנחה ויאמר איה בעלך ותאמר הנה הוא בשדה עם הצאן והבקר. והתפלל הוא לבדו מנחה וקבלת שבת ומעריב ועדיין לא בא הבעש"ט. כי הוא התפלל בבית התבודדותו. ויהי כאשר בא לבית שינה טעמו ולבושו ודבורו ויאמר שבתא טבא. ויאמר לאורח ראה אני אמרתי שתשבות בכאן וכך הוה. ועמד הבעש"ט אל הכותל להראות א"ע שהוא מתפלל. אח"ז אמר הבעש"ט בלבו אם יעשה קידוש בעצמו כדרכו בדביקות נפלא יראה ויבין האמת לכן כיבד את האורח שיעשה קידוש. וישבו אל השולחן לאכול כדרך הכפרי. אשתו ישבה אצלו ואכלו את סעודת הלילה בשמחה וטוב לב. אבל האורח אינו יכול להסיר צערו מלבו ויאמר הבעש"ט אליו רבי אמור לנו ד"ת ואז היה פרשת שמות וסיפר לו כל המעשה מגלות מצרים ביד פרעה כפשוטו והציעו להאורח את המטה אצל השולחן. והוא שכב עם אשתו. ויהי בחצי הלילה ויקץ האורח וירא והנה אש גדול בוער על התנור וירץ אל התנור כי היה סבור שבערו העצים מעל התנור וירא והנה אור גדול ונדחף לאחוריו ויתעלף והעירו אותו. ויאמר הבעש"ט לא היה לך להסתכל במה שלא הורשית ויהי לפלא בעיניו. ויהי בבקר וילך לבית התבודדותו להתפלל שם כדרכו ובבואו לביתו בא שמח וטוב לב בנשיאת ראש והלך בביתו אנה ואנה וזמר אסדר לסעודתא ועשה קידושא רבא כדרכו בדביקות נפלא. ובתוך הסעודה ביקש את האורח שיאמר ד"ת. ולא היה יודע מה שיאמר לפניו כי הוא כמעט כמבולבל. ואמר לפניו מאמר עם פשט והשיב לו הבעש"ט אני שמעתי פירוש אחר ע"ז המאמר. ואחר הסעודה הלך לבית התבודדותו ואחר המנחה בא בהתגלות ואמר ד"ת רזין דאורייתא אשר לא שמעתן אזן מעולם. והתפללו מעריב ועשה הבדלה כדרכו. אח"ז גזר עליו שיסע להרב מהור"ג ולא יגלה זאת. כי אם שילך לכת החסידים הגדולים אשר היו בעיר וגם להרב דקהילה ויאמר בזה"ל הנה יש אור גדול בסביבות קהילתכם מהראוי שתלכו אחריו להביאו העיר. וכששמעו הדברים האלה כל החסידים וגם הרב נגמר בדעת כולם כי הבעש"ט הוא זה האיש. ונזכרו על כל הפליאות שהיו להם עליו שעתה הכל טוב וישר והלכו כולם לכפר שלו לבקש אותו שיבא העירה והבעש"ט ראה מקודם ונסע לעיר והם יצאו לקראתו וכשפגעו זה בזה ירדו כולם למקום א' ועשו ביער כסא מענפי אילנות והושיבוהו עליהם וקיבלו אותו לרב עליהם. והבעש"ט אמר לפניהם ד"ת. ע"כ שמעתי בשם אדמו"ר נבג"מ סדר ההשתשלות. ומהמעשים והנפלאות שאירעו בינתיים אכתוב ככתוב בכתבים שהגיעו לידי. ואותן הכתבים סגר הבעש"ט באבן אחד בהר כי השביע את האבן ונפתח האבן והניח בתוכו הכתבים הנ"ל ושוב נסגר והושיב שם שומר אחד ואמר הרב דקהלתינו ששמע מן המוכיח דק"ק פולנאי שאמר לעת זקנתו יש לי כח ליקח הכתבים משם כי ידעתי מקומו אבל מפני שהבעש"ט סגר אותם איני רוצה ליקח אותם ואמר שאלו הכתבים נגלו פעם חמישי להבעש"ט ואמר שהיו הכתבים בדי אאע"ה וביד יהושע בן נון והשאר לא ידעתי.