שבחי הבעש"ט · פרק ד׳, א׳

ויהי אחרי כן שכר הרב מהור"ג בשבילו איזה כפר שיתפרנס שם ושם קנה שלימות רב. כי בנה לעצמו בית התבודדות ביער ושם היה מתפלל ולומד כל הימים לרבות הלילות כל השבוע רק משבת לשבת בא לביתו ושם היה לו ג"כ בגדי לבן לשבת. והיה לו ג"כ בית המרחץ ובית הטבילה. ואשתו היתה עסוקה בפרנסה וה' שלח ברכה והצלחה במעשה ידיה והיו מכניסים אורחים להאכילם ולהשקותם בכבוד גדול. וכשבא איזה אורח אזי היא שולחת אחריו והוא בא ומשמש לפניהם. ולא ידעו ממנו דבר והנה דרכו היה כשבא לעיר על ר"ה היה בעיר כל החדש. פעם א' בחה"מ סוכות ראה הרב מוהר"ג שאינו מניח תפילין ודרכו היה להתפלל בכותל מזרח דווקא וישאלהו מדוע אינך מניח תפילין היום והשיב כי ראיתי בספרי טייץ שכל מי שמניח תפילין בחה"מ חייב מיתה ויקצוף הרב מאד על זה כי הוא מורה ובא מספרי אשכנז. ויוכל להיות מזה מי יודע מה שיהיה. והלך עמו להרב דקהלה שיאמר לו דברי מוסר כי היה מוחזק בעיניהם לירא שמים אלא שאין בור ירא חטא. והרב היה איש צדיק גדול מאד ויהי כשבאו לבית הרב נשק ר"ג את המזוזה והבעש"ט הניח ידו על המזוזה ולא נשקה. וירגז הרב מהור"ג עליו גם על זה וכשנכנסו לבית הרב הסיר הבעש"ט את המסוה וראה הרב אור גדול וקם לפניו. ואז השיב המסוה על פניו וישב הרב וכן עשה כמה פעמים. ונתבהל הרב מאד כי לא ידע מה הוא שנדמה לו לאדם קדוש ופעמים שהוא אדם פחות. וכשהקביל מהור"ג לפניו עבור התפילין והמזוזה לקח את הבעש"ט בסתר ואמר לו הרב גוזרני עליך שתגלה לי האמת. והוכרח לגלות לו אבל הבעש"ט חזר וגזר עליו שגם הוא לא יגלה מזה כלל ויהי בבואם לחוץ ויאמר הרב אל מהור"ג אני הוכחתי אותו בתוכחה לדעתי לא יעשה דבר חוץ לשיטה כי הוא עושה לפי תומו. וילך הרב ויקח את המזוזה ויראו אותה שהיה פסולה.