שבחי הבעש"ט · פרק ה׳, א׳

ראשית דבר שמעתי מפי חותני זללה"ה ה"ה מ' אלכסנדר שוחט שהיה אצל הרב החסיד הקדוש רבן של בני הגולה מורינו ורבינו מ' ישראל בעש"ט ממעזיבוז שהיה אצלו סופר ח' שנים כמה שנים קודם ביאת הסופר החסיד המפורסם מ' צבי. ואח"כ היו שניהם סופרים מחמת שהיה עסקו גדול על אחד ונעשה אח"כ שו"ב מטעם שהיה לו צער גידול בנים. והבעש"ט נתן לו מקום בק"ק שדה לבן ואח"כ היה שוחט בק"ק ברדיטשוב ולעת זקנותו נתן הבעש"ט אגרת ליד חמי להרב המאור הגדול דק"ק נעמרוב בעל המחבר ספר תולדות יעקב יוסף ונעשה שו"ב בק"ק נעמרוב. ושמעתי כמה פעמים מהרב הנ"ל זללה"ה שאמר לחמי בדרך מוסר בסעודה שלישית זכור מה שאמר הבעש"ט אליך. פעם א' הלכתי לג"ע והלכו עמי עם רב מישראל ומה שנתקרבתי יותר לג"ע נתמעטו האנשים עד שבאתי לעץ החיים נשארו עמי מעט מזעיר וגם אותם סענדירל ראיתי בתוכם ונשארת הינטר שטעליק וגם לא היה לו על יד ימין צפרנים שלימים כי גדלו שנים אחד בראש האצבע ואחד בשרש האצבע ובין שני צפרנים היה בשר מפריד וכשגדלו העליונים חתך אותם בכל עש"ק עד שגמר הצפורן העליון והתחתון עלה בתוך כך לראש האצבע ונפרד משורשו והתחיל אחר לצמוח. ומאיזה דבר בא לו זה שפ"א שלחו הבעש"ט להשביע משוגע אחד ובלילה בתוך שנתו הפחידו הרוח וצייר במחשבתו שמות הקדושים על תמונת ידו על כל אצבע ואצבע כמו שראיתי תמונת יד בספרים וסטר את הרוח על לחיו והכה על הכותל עד שיצא דם מתחת כל צפרניו ונפלו כל הצפרנים ומהיו' והלאה גדלו הצפרנים בעניין הזה כנ"ל ותיכף בא הבעש"ט ואמר לי התפחדת לא תחוש ולא תפחד.