שבחי הבעש"ט · פרק ג׳, ב׳

ויהי כאשר עברו לו משך שבעה שנים שישב בהתבודדות בין ההרים והגיע העת קרוב להתגלותו נסע עם אשתו לק"ק בראד לגיסו הרב מוהר"ג ויהי בבואם וישאל את אחותו לשלום והיכן הייתם ותשב אמרי' לו הולכים היינו מעיר לעיר וצרות רבות סבבונו. ונתמלא רחמים על אחותו ויושב אותם סמוך לביתו ויקח את הבעש"ט שיהיה משרת לפניו. פ"א נסע באיזה דרך ויקחהו להיות בעל העגלה ובתוך כך ישן הרב מוהר"ג והבעש"ט הוריד הסוסים לאגם מים מלא רפש וטיט עד שא"א בשום אופן להוציא משם הסוסים והקיץ את גיסו מוהר"ג. וירא כי צרתם צרה אם ישלח אותו לכפר להביא ערלים שיוציאו הסוסים הוא ילך למקום שלבו חפץ כי לא היה מחזיק אותו לבר דעת. וייטב בעיניו שהוא ילך להמציא אנשים. והוכרח לירד מהעגלה להרפש והטיט והלך לאיזה כפר. וחזר משם עם כמה אנשים להוציא הסוסי' מהרפש והטיט. ובהליכתו רואה והנה הוא נוסע נגדו ויאמר מי הוציאך משם וישב לו אני הניחי פ"א הסוסים ויצאו תיכף ומיד בנחת ויאמר הרב מוהר"ג הנה גם זאת השירות א"א לקבל ממנו כי לא יצלח לכל מלאכה.