שבחי הבעש"ט · פרק ב׳, ד׳

ויגדל האיש מאד בעיני כולם לאיש אלקי ולאיש מופת. ויהי אחרי כי ארכו לו הימים ויפצר שנית בהבעש"ט שיוריד את שר התורה ויסרב הבעש"ט, עכ"פ הוא הפציר בו כמה ימים עד שהוכרח לעשות רצונו והתענו הפסקה כנ"ל והיה במש"ק כאשר כיוונו כוונות הידועות ויצעק הבעש"ט אהה כי בעבור זה נגזר על שנינו מיתה בלילה זו אבל זאת תקנתינו אם נתחזק על עמדנו לכוון כוונות כל הלילה שלא לטעום טעם שינה אזי בת דינא בטל דינא אבל אם יתנמנם ח"ו הרי שינה הוא מסיטרא דמותא יהא אחיזה להבע"ד לשלוט עליו לגמרי. ועשו כן כל הלילה וקודם אור הבקר לא יכול בן הרב לעמוד על נפשו ונתנמנם מעט. וכשראה הבעש"ט אז רץ במרוצה ועשה רעש גדול שנתעלף פתאום. והעירו אותו ולא הועילו. וקברוהו בכבוד גדול. אח"ז לקח לו דרך אחרת וילך משם לקהילה הסמוך לק"ק בראד ונעשה שם מלמד להועיל וימצא חן בעיני כולם כי הי' למדן מופלג עד מאד והי' חכם גדול עד שכל דברי הקהילה נחתכים ונגמרים על פיו וכאשר הי' ריב בין אנשים ויבואו אליו הי' מוציא לאור משפטם ושניהם הזכאי והחייב הי' לבם שלם עמו כי ברוב חכמתו הי' מדבר על לבם שיטיב בעיני כולם.