וזה כל השתדלות בקביעות ימי הפורים לדורות כמו שכתוב ותכתוב אסתר וגו' ומאמר אסתר קיים וגו' דרק על ידה הוא שנתקיים לדורות וכמו שאמרו מגילה ז' ריש עמוד א' גם כן דשלחה לחכמים קבעוני ורש"י פירוש שם להיות לי לשם ובוודאי לא כיוונה להגדיל כבודה בזה. רק הכונה לשכינה ולכבוד שמים ולשם על דרך שאמרו שם י' ב' תחת הסרפד יעלה הדס זו אסתר הצדקת. והיה לה' לשם זו מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים. הכונה שאי אפשר להיות נכרת זה וכדרך שאמרו (מדרש משלי פרק ט) אפילו כל המועדים בטילים ימי הפורים לא כו' היינו שאם חס ושלום יגרום חטא כל כך שיבוטל מועדים על דרך שנאמר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו' כי כל מועדים אותות על קשר השם יתברך עם ישראל דלא עשה כן לכל גוי. ואף על פי שבאמת הוא כן דאיה ספר כריתות אמכם ואי אפשר להיות כלל ככל הגוים בית ישראל והיו לא תהיה זאת דביד חזקה וגו' אמלוך עליכם. מכל מקום כל זמן שלא נגלה זה למראית העין נראה ניתוק הקשר חס ושלום. אבל פורים הוא אות הברית שבין ישראל לאביהם שבשמים מצד שורש הנעלם בעולם הזה ושגם בעת ההעלם וההסתרה במעמקי לבם דבוקים בהשם יתברך. ועל כן חייב לבסומי עד דלא ידע להורות דגם בעת שכרות כזה כשכרותו של לוט דלא ידע כלום והוא בהעדר הדעת לגמרי גם כן קשור בהשם יתברך. וזה כל קדושת הפורים ועל כן הוא אות עולם שאי אפשר להיות ליכרת כלל. ומקרא מגילה הוא לה' לשם שהיא ספור דתחת הנעצוץ וגו' ותחת הסרפד וגו' דכל הנסים שהיו מצד זכות נגלה דישראל זכאים והעכו"ם חייבים הם היו מפלתם במקומם ובני ישראל נתרוממו במקומן ואין לזה שייכות עם זה כלל. אבל אז שהנס היה מצד ההעלם ודאפילו בעת השינה או השכרות ה' אתם ואף שהם למראית העין ככל הגוים וישנים מהמצות. על כן היה הנס דתחת וגו' שבאותו מקום שהיה זה צמח זה היינו דהוא גם כן באותו מקום ומצב ואפילו הכי זה נעצוץ וסרפד וזה ברוש והדס. ומרדכי כולל האומה דנקרא עם מרדכי ואסתר רומזת לשכינה הנקראת כנסת ישראל מצד שהקב"ה לבן של ישראל כמו שכתוב בשיר השירים רבה על פסוק ולבי ער. והיו אז בגלות דאכתי עבדי אחשורוש אנן שלא נגאלו גאולה שלימה ומכל מקום היה להם ממשלה שלימה עד שרבים מעמי הארץ מתייהדים. וזה שאמרו בגמרא י"א א' אימתי ראו כל אפסי ארץ וגו' בימי מרדכי ואסתר אפסי ארץ רצה לומר מקומות היותר שפלים ופחותים שהישועה היתה אז להראות איך השם יתברך מלכותו בכל משלה אפילו במקומות היותר שפלים ופחותים כבבית אחשורוש דהיה היותר רשע והוא נקרא אפסי ארץ ושם נראה ישועת אלהינו. כי לא היה אז הנס להאבידו ולהוציא ישראל מתחת ידו רק אדרבה נראה כמושל יותר להטיל זוהמתו גם באשה ישראלית צדיקת כזה. אבל הכל לפרסם ישועת אלהינו דגם שם הוא המנהיג ואין עוד מלבדו כלל. ואף דהוא היה חפץ ושמח בהאבדן של ישראל לא עלתה בידו ובעל כרחו הוכרח אדרבה לרומם קרנם. וזהו לשם כאשר מתפרסם ממשלת מלכותו גם באפסי ארץ היותר גרועים. ויובן זה גם כן בלשון רש"י אאסתר להיות לי לשם כונתה על שרשה המורה על שכינתו יתברך בתחתונים ושהיא בגלות עם ישראל דשוכנת אתם בתוך טומאותם לגמרי גם כן ועד שאין שום דבר חוצץ ומבדיל בין שכינתו יתברך בתוכינו. ואפילו מי שנלקחה לבית גוי ומלך אדיר כזה ונבעלה לו כמה פעמים וילדה ממנו והיא בביתו תמיד ובבית הצלמים והיש טומאה גדולה מזה. ועם כל זה היא בצדקתה מתחלה ועד סוף בשוה ולא שינה כל זה מקדושתה כלום עד שלבשתה רוח הקודש באותו עת שהלכה לבית הטמא. וזה מורה על כלל קדושת כנסת ישראל שנתברר אז שהוא כן שאין שום דבר טומאה שבעולם מטנפם כלל. וכדרך שאמרו על פסוק ששזפתני השמש דברחיצה מועטת מתלבנים והכל רק כהוצי הסובבים לאסא. וזה כל ענין לקיחת אסתר לבית אחשורוש לברר דבר זה של קדושת ימי הפורים שנתגלה אז אור זה דקדושת ישראל שכל טינופת לא תטנפם ואין שום דבר המונעם מקדושתם כלל דגם כי אלך וגו' אתה עמדי דאפילו יהיו במקום שיהיו דבוקים בו יתברך.
רסיסי לילה · פרק נ״ב, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Resisei Layla
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך רסיסי לילה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
