רסיסי לילה · פרק נ״ב, ח׳

והמן קם בזמן תחלת צמיחת יסוד תורה שבעל פה על ידי אנשי כנסת הגדולה והוא הקליפה שקדם לפרי אז שלמדו רז"ל במגילה (טז.) דהאומר דבר חכמה באומות העולם נקרא חכם מחכמיו דהמן שנקראים חכמיו כי לקחו חכמתם ממנו כנכתב לעיל דכל שורש חכמה של כל אומות העולם הוא מזרע עשו. ושורש שרשם בעמלק ובהמן ביחוד שהיה אז בצמיחת תורה שבעל פה שהוא התהפכות חכמה אנושית לדברי תורה להיות גם חכמתם קרויה חכמה באמת. וידוע כי הולדת כל דבר הוא בהכרח להיות תחלה נפסד וכאין כמו שהזרע נפסד בארץ טרם יצמיח. וכן בגלות נשכח לגמרי התורה מהם בכלל האומה עד שמצאו כתוב לעשות סוכות כי לא ידעו מזה. ואף על פי שלבבם נכון עם ה' ביותר מכל מקום עסק התורה היה שם בבחינת שינה והעלם דעל כן נקרא עילם לשון העלם. ואמרו ז"ל (פסחים פז.) דלא זכתה ללמד היינו להרביץ תורה שהוא הלימוד לתינוקות של בית רבן שממנו יסוד תורה שבעל פה דעל כן הזהירו אנשי כנסת הגדולה העמידו תלמידים הרבה ועל ידי זה תעשו סייג לתורה הם הסייגות דתורה שבעל פה. ובהמן גם כן היה גנוז כח זה דמבני בניו למדו לתינוקת של בית רבן אלא שהוא היה צד הרע שבו שקדם לפרי ורצה ליגבר על הטוב ולעקרו חס ושלום לגמרי וזה דבר שאי אפשר רק למראית העין הצליח בגזירה כתובה על זה הגורמת ביטול תורה שבעל פה. ואנשי כנסת הגדולה שהם עיקרי חכמי תורה שבעל פה לא השגיחו בד"ז כלל כי ידעו שד"ז א"א וכבר היה גילוי תורה שבעל פה בקרב לבם להשיג חכמתו העליונה יתברך בכל דבר ושהמכוון להאבידו ולרומם דגל התורה שבעל פה. ומרדכי ידע את כל אשר נעשה לבד בעולם העשיה ולא בעולמות שלמעלה מזה אף דגם הוא מכלל אנשי כנסת הגדולה והמן נמכר לו תחלה לעבד כמו שהיה בסוף דניתן לו כל ביתו דהיינו שורש חכמה אנושית הגנוז בו. מכל מקום הוא העיקר מחכמי עילם שהיה משנה למלך שם שהיה בו מכח ההוא שהכל בהעלם. וחכמה אנושית שהחל לצמוח שם נתגלית לפועל בימי יון היא חכמת יונית והם שהיו מנמרים בגזירותיהם על ידי זה גזירות שמד. אבל פרס נקראית תמימה שהוא ההיפך מהחכמה ולא שאינו חכם כלל שנקרא פתי וסכל וכדומה רק שהחכמה בו בהעלם שזהו תואר התמימות. וגם רשעותם היה בהעלם דאף אחשורוש שהוא תכלית תוקף הרע שבהם ואמרו ז"ל (מגילה יד.) שנהנה ממעשה המן במשל דבעל התל ובעל החריץ ומכל מקום הוא עצמו לא גזר רק גילה רשעותו על ידי המן אבל אצלו היה בהעלם. וזה כל חכמת עילם האנושית שיוכלו להעלים רשעותם ולהראות לפני בני אדם כאיש טוב. ועל כן אחר שנעשה משנה למלך גבר בו עוד כח זה עד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין כי חדל להרביץ תורה לגמרי ועיקר ענין אנשי כנסת הגדולה היה להרביץ תורה ולהוציא חכמת תורה שבעל פה מההעלם לגילוי. ועיקר פעולתם זו היה כשעלו לארץ ישראל ומרדכי נשאר בעילם. ואסתר שנעשית מלכה שהמלך נכנע לה כנזכר לעיל ומושלת בכל האומה כוללת ע"כ כח כל האומה ועל כן אחזתה פלך השתיקה שהוא ענין ההעלם ממשפחתה ועמה עד שבא לידי גילוי על ידי שהוצרכה לנצוח המן. ואז נתגלה דכל גזירת המן היה למראית העין וכל גידול המן היה אחר נשואי אסתר בזמן ההוא דהעלם משפחתה עד עת גילוי זה דאז נתלה. והיינו דאסתר רומזת לשכינה מדת המלכות וכשנודע דהיא יהודית הרי אדרבה נתרומם קרן ישראל על ידי זה כמפורש בכתוב וכמבואר דנעשו הם המושלים בהיות מלכה המושלת יהודית. אבל בתחלה כשהיה זה בהעלם היה תוקף גלות השכינה עד שהיה בבחינת ישן שאמר המן (כמו שכתוב במדרש רבה) ועל ידי זה נתגדל וגרם דמרדכי דאיקני ביה הוא גם כן על ידי מה דציוה עליה אשר לא תגיד כמידתו מדת ההעלם. ולכאורה זה היה גורם לגזירת המן דאלו ידע שהמלכה יהודית ושמרדכי דודה לא היה נכנס לכל התגר הזה. אך באמת גם זה לטובה דאדרבה אלו ידע מזה היה מתחכם מקודם לעורר מדנים במלך נגד המלכה ולא היה עוד תרופה. ואמנם כל זה כפי מחשבת מרדכי דהיה מקום לגזירתו באמת אבל על האמת כל התגברותו היה רק למראית העין מצד כח ההעלם שהיה לפי שעה. וגם כל כח המן הוא בתוקף ההעלם והשורש חכמה שבו מצד החכמת האמת נתגלה על ידי זרש אשתו וחכמיו שאמרו לו שיפול לפניו ולא על ידי עצמו אף דגם הוא הבין זה רצה להעלים הדבר והם הוציאוהו לידי גילוי ואז נתקיים תיכף ונאבד. וזהו ענין שניתן בית המן לאסתר והיא נתנתו למרדכי כי אצלו כח זה ביותר מה שאין כן נשים אמרו ז"ל (שבת לג:) דדעתן קלה ואינן בעלי סוד ועל כן היא בסוף גילתה ההעלם ואצל מרדכי אדרבה נתחזק כח ההעלם יותר. וכל כח קליטת הטוב דהמן אחר כך כפמש"ל היה גם כן על ידי העלם כביאת גוי בישראלית דאין לו אישות בה והבן כשתוקי שאין לו אב בישראל כלל. והמן דנתגדל אצל אחשורוש שהינה לו שייכות עמו כנזכר דגם הטוב שבפרס אמרו ז"ל בברכות (ח:) שהם צנועים כו' ועל אחשורוש ביחוד אמרו במגילה (יג.) מתוך גנותו כו' והיינו הצניעות בדבר אחד שיש בפרס. ונתפרש אצלו שהוא הראש והגרוע שבהם ומכל מקום היה בו כח זה לטוב גם כן והקליטה מהם גם כן על דרך זה. ואסתר בלקיחתה לאחשורוש ובמלכותה נקראת אסתר לשון הסתרה והעלמה וכמו שאמרו במגילה שם ותחלת שמה הדסה מורה על שורש כנסת ישראל וכמו שאמרו שם דצדיקים נקראים הדסים והיינו שורש הצדקות שיש בכל ישראל כמו שכתוב ועמך כולם צדיקים וכמו שאמרו (סנהדרין מד.) המשל על החוטא לאסא דקאי ביני הוצי שנמשל להדס על שם צדקותו. והיינו כמו שכתוב בויקרא רבה פרשה ל' דהדס ריח ולא טעם מורה על בעלי מצות ולא תורה וזהו גם בפושעי ישראל כמו שאמרו אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון. ודרך גידול ההדס לפעמים ביני הוצי והם החטאים הסובבים ומכל מקום אסא שמיה. וזה כל ענין אסתר לברר דאף שישראל בתכלית ההסתר וההעלם מכל מקום דבוקים בו יתברך בשרשם הנעלם.