רסיסי לילה · פרק נ״ב, ו׳

ואמר לפי חרב. הענין כי התורה הוא חרב לעכו"ם וכמו שכתוב וחרב פיפיות בידם על ידי רוממות אל שבגרונם וברכת עשו על חרבך אין שולט בהם בזמן שהקול קול יעקב ויש להם חרב דפה. ועל כן נקרא פיפיות לשון פה והם שני פיות פה דתורה ודתפלה. ועל כן רוממות לשון רבים דתפלה גם כן מדברים שעומדים ברומו של עולם (שם ו:) ורצה לומר כמו שהתורה כל מצותיה בענינים גשמיים ומכל מקום ידוע דהוא רצון השם יתברך מן השמים ויש לכל שורש בעליוני עליונים. אף התפלה שמבקש דברים גשמיים כמו שהם רוב צרכי האדם שעליהם עיקר התפלה בעת הצורך מכל מקום שרשם עומד ברומו של עולם ועל ידי זה הוא ניצוח כל העכו"ם. וזה שאמרו ז"ל (פתיחה דאיכה פתיחה ב) קול יעקב בבתי כנסיות ובתי מדרשות רצה לומר תפלה ותורה. וראש ברכות התפלה בי"ב אמצעיות שהם בקשת צרכים הוא חנינת הדעת שזהו ראש ועיקר כל צרכי האדם בעולם הזה ולכך נברא להשכל וידוע אותו יתברך. וזהו על ידי התורה אלא דהא בלא הא לא סגי כמו שאמרו בנידה (ע:) דאף שירבה בישיבה צריך גם כן לבקש רחמים ממי שהחכמה שלו. והיינו דזהו עיקר החכמה דישראל כשמכירים שהכל מהשם יתברך וגם החכמה מהשם יתברך דיהיב חכמה לחכימין. וחכים לשון הכרה בלשון תלמוד חכים ליה לפלוני ומי שמכיר אותו יתברך שזהו תכלית החכמה אליו השם יתברך נותן חכמה רצה לומר הידיעה איך להכירו. ותחלת ההכרה הוא התפלה ועל כן נקרא התרעא לאעלא כו' דעל ידי זה הוא הכניסה לכל מיני השגות ורזא דמהימנותא והוא הרומז לכנסת ישראל. כי דבר זה הוא שורש ישראל שיהיה מכיר שהחסרון שלו אין מי שימלאנו אלא השם יתברך. והוא דרגא דדוד המלך ע"ה כנודע בסוד ואני תפלה שנקרא אדמוני ונגד אדום שידיו גם כן חדות וחרוצות לרדות עולמו אלא שאין עושה אלא מדעת סנהדרין (בראשית רבה פרשה סג) רצה לומר הכל על פי התורה והוא זכה דה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום (סנהדרין צג:) כי על ידי התפלה זוכה לחכמת התורה בשלימות. והוליד שלמה המלך ע"ה גדול החכמים שבכל העולם כולו בכל הדורות וחכמתו הוא חכמה תתאה כנודע. היינו כידוע דתורה שבכתב ותורה שבעל פה הם חכמה עלאה ותתאה דתורה שבכתב מאת ה' מן השמים. וזהו מתנת חלקו של משה שבא והורידה לארץ והוא נקרא איש האלהים בעלה דמטרוניתא כידוע דהם סוד דכר ונוקבא. ושלמה המלך ע"ה מדת מלכות סטרא דנוקבא ופה ותורה שבעל פה קרינן לה כמו שכתוב במאמר פתח אליהו כי היא החכמה המתחדשת בלבבות דכנסת ישראל. ועל כן המשיל שלמה המלך ע"ה חכמתו לאשה. ואצל ישראל גם זה נקרא תורה מאחר דמכירים שהכל מהשם יתברך וגם חכמתם הוא חכמת השם יתברך. אבל אצל העכו"ם יש גם כן חכמה ומברכין על חכמי אומות העולם שנתן מחכמתו ופירושו קמאי שאצלם הוא בנתינה מה שאין כן אצל חכמי ישראל שחלק וגו' כי חלק ה' עמו וכמו החלק הדבוק בהכל (מדרש רבה איכה פרשה ב, ט). ואמרו ז"ל יש חכמה בעכו"ם תאמין שנאמר והאבדתי חכמים מאדום תורה אל תאמין כי חכמתם אינה קרויה תורה כלל מאחר שהיא נפרדת מהשם יתברך. ולמדו חכמתם מאדום כי ממנו עיקר חכמת אומות העולם כי כל התפשטות חכמה בעולם הוא רק מצד התפשטות חכמת התורה בעולם ואורייתא מסטרא דגבורה נפקא (זח"ג פ, סוף ע"ב) מיצחק אבינו ע"ה שהוליד יעקב שמדתו אמת שהוא שורש התורה דכתיב בה אמת ונקראת תורת אמת שזהו עיקר התורה שהיא חכמה אמיתית הקיימת לעד. מה שאין כן חכמת העכו"ם דאין לה מציאות אלא בעולם הזה וישראל קולטים מהם הטוב השייך לחכמת התורה ויבוא יום שנאמר והאבדתי וגו' ועל כן אין לה שייכות לתורת אמת שקיימת לעולמי עולמים. ורק בעולם הזה דברישא חשוכא באה חכמה זו גם כן מסטרא דחושך ונולד עשו הקליפה הקודמת לפרי וציד בפיו וידוע דברי האריז"ל דרומז לסוד תורה שבעל פה והם נשמות רבי עקיבא שהוא שורש כל התורה שבעל פה שבידינו כמו שאמרו (סנהדרין פו.) וכולהו אליבא דרבי עקיבא. ואף דהיה מבני בניו של סיסרא היה מבני בנותיו של עשו. ור' מאיר דנפיק מנירון (גיטין נו.) שהוא שורש המשניות דסתם מתניתין רבי מאיר שהם עיקר התורה שבעל פה וכיוצא בו מסתמא יש בו עדיין איזה שורש שצריך ליקלט בישראל. ומזה נמשך אצלם החכמה חיצוניות עד שיוגמר כל קליטת הטוב ואז תאבד כל חכמתם גם כן. ועמלק הוא בסטרא דרע תמצית וכוללות הרע שבעשו. וכמו שבכלל זרע יעקב אבינו ע"ה דהגם דכולם קודש מכל מקום יש נבחר גם בהם ונבדל אהרן להקדישו קודש קדשים וכל זרעו אחריו משפחת כהונה לבד נבדלים לקדושה מכלל ישראל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות. כן זה לעומת זה עמלק בזרע עשו ריבה בעצמו טומאות יתירות ונבדל מכלל זרע עשו להיות אבי אבות הטומאה. ועל כן בא שנית בשמעו ממיתת אהרן הכהן ע"ה. ולא נזכר משה רבינו ע"ה במלחמתו כי שורשו בראשית דקליפה כנזכר לעיל שנעלם אותו שער ראשית דקדושה. ועל כן נאמר במלחמה ראשונה כאשר ירים משה ידו והיינו בתפלה שאחז אז בדרגא דתפלה מדת דוד המלך ע"ה הנקרא מלך הארץ סטרא דכנסת ישראל שהוא האשה יראת ה' בתוקף החשק דבזה יש דביקות עם שער החמשים גם כן. אבל בפעם שניה שבא אחר שנגזר על משה רבינו ע"ה שלא ליכנס לארץ נאמר וידר ישראל נדר וגו' וישמע ה' בקול ישראל וגו' והוא מדת יעקב אבינו ע"ה שהתחיל להיות נודר בעת צרה. וענין הנדר שנאמר בו כי יפליא שהוא מדברים המופלאים ונעלמים מכל בריה שאי אפשר להתגלות על פי חכמת התורה כלל שדבר זה אסור לו או צריך לו כי הוא מצד השער החמשים הנעלם. ורק ישראל עלה במחשבה העליונה היא החכמה הנקראת פלא שהוא שורש הנעלם דתורה שהיא נובלות חכמה העליונה כמו שכתוב בבראשית רבה (פרשה יז). וכל ישראל דבוקים באותו שורש ומצד הזה יבוא במחשבת אדם לידור איזה נדר והוא מצד רצון השם יתברך הנעלם שלא נתגלה בתורה ועל ידי זה הוא הניצוח לעמלק שהוא השורש לכל מיני צרות ויסורין רצה לומר הבאים על איש הישראלי שצריך לפשפש במעשיו ואם פשפש ולא מצא חסרון כלל מצד התורה יתלה בביטול תורה (ברכות ה.) רצה לומר ריפוי ידים שעל ידי זה מתעורר שרש הנעלם דרע דעמלק. ועצת ישראל סבא שצורתו חקוקה בכסא הכבוד כי הוא הקו האמצעי המבריח מקצה אל הקצה ודבוק בפלא העליון הוא לידור נדר. ועל כן נאמר במקרא זה השם ישראל ולא בני ישראל דדרך רז"ל בכל מקום לפרשו על ישראל סבא. וזהו וישמע בקול כי על ידי הקול קול יעקב אין הידים ידי עשו שולטות. וקול הוא מסטרא דדכורא כידוע דקול ודבור הם זכר ונקבה דדבור רומז לתורה שבעל פה וספר דברים שאמרן משה מפי עצמו (זח"ג רסא א) והוא השגת תורה שבעל פה דמשה רבינו ע"ה שהוא רק משנה תורה שבכתב. כי שורש משה רבינו ע"ה הוא תורה שבכתב ועל כן גם דבוריו נקראים תורה שבכתב. ומכל מקום מצד שהם מפי עצמו נקרא הספר דברים ומכל מקום נכלל בתורה שבכתב. וחמשה קולות דמתן תורה הם נגד חמשה חומשי תורה ובמתן תורה משה ידבר הוא השגת תורה שבעל פה וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש דנגלה הכל למשה רבינו ע"ה (ויקרא רבה ריש פרשה כב). והאלהים יעננו בקול הוא תורה שבכתב. ואמרו ז"ל (ברכות מה.) בקולו של משה כי התורה שבכתב נקרא תורת משה והוא עיקר מתנת חלקו לא תורה שבעל פה דעל כן אמר לא איש דברים אנכי.