רסיסי לילה · פרק נ״ב, ד׳

ועמלק שהוא שורש הנעלם דרע כל ישעו להתגבר על שורש דטוב ומכחיש זה שאין מציאות שורש טוב חס ושלום. וכל זמן שלא נמחה לגמרי מן העולם ויש מציאות התגלות שורש רע יש מציאות זה מצד הנגלה בעולם הזה לחשוב שאפשר לינתק מן היהדות לגמרי כענין המומרים הגמורים להכעיס שחושבים כאלו נחלף ונעשה עכו"ם. וזהו מציאות קנין גוי לישראל מצד העולם הזה שהעבדות הוא רק על ידי שנחשב כאלו אינו חס ושלום עבדו יתברך וזהו עיקרו מצד עמלק. וכשראה מפלתו תחלה התחכם אחר כך לשנות כסות ולשון (כמו שכתבו תוס' ר"ה מפייט, וכן הוא בילקוט שמעוני חקת) ולהתדמות לכנעני. והיה כששמע מיתת אהרן עמוד העבודה שהוא שורש הטוב בפועל ממש בעבודה ממשית להשם יתברך ונסתלקו ענני כבוד ידוע דבכל מקום בכתוב התגלות עמוד ענן הוא התגלות שכינה וכבוד ה' ובזכות אהרן שהוא עבודת הקרבנות היה ענני כבוד שהוא התגלות שכינה בישראל וכשמת נתסלקו. וחשב דהיה הסתלקות גילוי שכינה לגמרי עד שאפשר לישראל להיות עבדים לעבדים. אבל ידע מאז שבא ברפידים דהיה קודם מתן תורה וגם כן היו ברפיון מדברי תורה ועם כל זה ראה שלא יכול להם ידע דאי אפשר לו מצד עצמו לשלוט עליהם דהיינו שיתפשט שורש הרע חס ושלום גם בישראל עד שיהיה הוא הראשית גם לישראל. על כן התחכם לשנות עצמו ושינוי זה שנכתב בתורה ודאי לא היה מצד הלבוש הגופני בלבד רק גם מצד לבושי הנפש. והיינו דכל נפש יש לה שורש שהיא תקועה בו שזה אי אפשר לשנותו כלל ויש לה לבושים שזה אפשר לשנות ויש לבוש עצמי שבו הוא ניכר ומכל מקום אפשר לשנות ולהלביש לבוש אחר ומצד לבושי הנפש דהיינו מה שהוא ניכר לאחרים שהאחרים אין מכירים שורש הנעלם רק הנגלה שינה עצמו לאומה אחרת. ובראש השנה ג' א' אמרו דהוא סיחון וכאן נשתנה שמו לערוד שהוא חמור הבר וגם סיחון שדומה לסייח הוא חמור והפלוגתא שם איזה עיקר שמו היינו עיקרו של סיחון מה הוא. דכל השמות שבתורה מורות על עצם כחם שהיו כח חמור כי כנען הוא שורש העבדות שיש בעולם כמו שכתוב ארור כנען עבד עבדים יהיה שבו נזכר בתורה תחלה ענין העבדות שממנו הוא שורש התחלת מציאת העבדות. וכן אמרו ז"ל בפסחים (קיג:) ציוה כנען את בניו כו' על עניני העבדים. אף שלא יהיה מזרע כנען נקרא עבד כנעני כי שורש העבדות בא מכח כנען. ועל כן נקרא בזה הכנעני על שם מלכותו שרצה ששורש העבדות שבעולם ימשל חס ושלום בישראל להיות עבדים לעבדים גמור. ועבד נמשל לחמור כמו שאמרו ז"ל (יבמות סב.) על פסוק עם החמור עם הדומה לחמור דעיקרו בעבדים שאין להם ייחס כלל רק כחמורים שהם עיקר בעלי חיים המשתעבדים לבני אדם לעבודתם כמו שאמרו (ע"ז ה:) כחמור למשאוי. וכן העבדים שהם נקנים בקנין גמור לאדון שאין להם שום כח בפני עצמו הם עם הדומה לחמור. וסיחון היה חמור הבר שאינו מקבל מרות ורצה ללחום בישראל. ולחד מאן דאמר ערוד שמו דהיינו עיקרו חמור הבר רק שבמלחמה שלו כיון שלא נצח כלום וכשנראה לפני אדם שהם ישראל הקרוים אדם מיד נכבש לפניהם על כן נקרא סיחון שדומה לסייח שבמדבר וא' שבמדבר אף דסייח אינו חמור מדברי מכל מקום הרי ברח למדבר ורצה למרוד באדוניו אבל מיד שבא ללחום עמהם נכבש. ורק בעמלק שנדמה לו וישב ממנו שבי היה כערוד שהוא חמור הבר שאינו נכנע גם בבוא אדונו. ולמאן דאמר סיחון שמו היינו עיקרו באמת אין בו כח המרידה באדון לגמרי כחמור הבר כלל רק כאשר עמלק לבש לבושו. דעמלק מצד שהוא ראשית גוים בכחו ללבוש לבוש של כל אומה שכולם אחוזים בו. ומצד שרשו האחוז בעלמק כאשר נכלל במקורו הרע אז נדמה כחמור הבר. וחשב דבהיות אחר שחטאו יש מציאות לשעבוד מלכיות כאשר יתדמה לאומה אחרת יוכל להשתעבד בהם והבין דשעבוד זה הוא עבדות גמור. וחשב כאשר יתלבש בלבוש אחר וישתעבד בהם ממילא יהיו כעבדים גמורים להיות תחת כח שלו. ואמרו ז"ל (ילקוט הובא ברש"י) דהשבי היה שפחה אחת והיינו דבישראל גמור אפילו דרך שביה ושעבוד הגוף אי אפשר לשורש עמלק להשתעבד כלל עד שיהיה נדמה כהעלמת שורש טוב. רק שפחה דישראל שגם היא כבר מחוייבת במצות ואי אפשר לה להשתנות עוד לפטור עצמה מחובת המצות. ומכל מקום אינה כישראל גמור כי כל כחה הוא רק מצד שהיא שפחה של ישראל וזהו מצד ממשלת ישראל על העמים. וכאשר נסתלק ענני כבוד וגילוי שכינה ונתעורר כח עמלק שלט על זה להסיר ממשלת ישראל עד שיהיה לו כח על השפחה שלהם. ומכל מקום גם זו לא קנה לעבדות גמור רק היה דרך שביה.