רסיסי לילה · פרק נ״ב, ג׳

ובימי המן שאז היה תכלית תגבורת כח עמלק בעולם דעל כן אמרו ז"ל בחולין (קלט:) המן מן התורה מנין המן העץ וגו' דאחיזתו בשורש חטא אדם הראשון שממנו התפשטות כל שורש הרע בעולם. כי טענתו ישנו עם אחד שאמרו ז"ל (מגילה יג:) ישנים מן המצות וכן אמר אלהיהם ישן הוא (כמו שאמרו במדרש רבה על פסוק זה) לא היה שקר (כמו שיתבאר בסוף המאמר) כמו שאמרו (תענית כג.) בחוני המעגל מי איכא דניים שבעין שנין דכל גלות בבל היה כמו שינה כי לא חטאו כלל. ושינה לרשעים הנאה להם (סנהדרין עא:) דבאומות העולם טוב כשישנים ובטלים מפעולה שאין עושין רע כמו שאמרו ז"ל (ירושלמי ר"ה פרק א הלכה ג לגירסת קרבן עדה ובראשית רבה פרשה נ) לאומות העולם דן כשישנים כו' מה שאין כן בצדיקים השינה רע דצריכים להשתדלות ופעולת טוב ולא להיות יושב בטל כישן דמי. וכל חטא דעונש המן מפני שהשתחוו לצלם או נהנו מסעודתו של אותו רשע הכל לא היה איסור כידוע מה שכתבו התוספות (כתובות לג: וש"מ) גבי אלמלי נגדוה כו' דהיה אנדרטי ולא הוצרכו למסירת נפש. וכל שכן בסעודה שהוכרחו לעשות רצון המלך. אך אף דהוא בהיתר מכל מקום הוא כמו שינה והעדר פעולה לקדש שם שמים על כל פנים כמו שאמרו חנניה מישאל ועזריה ליחזקאל דבענין שיאמרו כל עמין סגדין חוץ מישראל (כמו שכתוב שיר השירים רבה פרשה ז. ח). ואז נתגדל המן שהוא הראשית גוים ששורש מציאות הרע הוא ביטול הטוב להיות כמו שינה. והוא חשב מחשבות להאביד לגמרי חס ושלום והתחכם לקנותם בממונו ואמרו במדרש (פתיחה דאסתר רבה) אחשורוש ראש למוכרים והמן ראש לקונים ולא רצה לפעול שאחשורוש בעצמו יגזור עליהם כן. הענין כי ידוע דמה שמלך כובש במלחמה היא שלו ובגיטין ל"ח א' דאפילו גוי ישראל קונה. ונודע כי העבד כח האדון עליו שאין לו כח אחר. וזה ענין גלות מצרים שנקרא גוי מקרב גוי כאלו מובלעים בתוכם וכעובר בבטן אמו (שוחר טוב מזמור קז) כי היו שם עבדים. והשם יתברך הוציאם מעבדות לחרות כי עבדי הם אשר הוצאתי וגו' שזהו כח ההוצאה בהיותם עבדיו יתברך ולא עבדים לעבדים (קידושין כב:) ואין כח לשום שולטנות אחר עליהם. ועל כן במתן תורה היה חרות מן המלכיות (עירובין נד.) וכשגלו וחזרו ונשתעבדו לא היה עוד עבדות גמור כמו גלות מצרים שהיה קודם מתן תורה שהיה מצד מראית העין על כל פנים נדמה לעבדות גמור. אבל אחר מתן תורה שנקנו לעבדים לו יתברך אי אפשר להיות עוד עבדים לעבדים כלל. וקנין גוי בישראל הוא רק שעבוד גוף ולא שעבוד כחותיו כלל ואמרו ז"ל (סנהדרין קה.) דעל כן אמר נבוכדנצר עבדי ועבד שקנה נכסים כו' והיינו ענין בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם (מגילה כט.) ומלכותו בכל משלה. ועל ידי גלות ישראל לשם נתפרסם גם שם אלהותו ושגם הם מכחו יתברך וישראל קולטים הטוב שבהם ועל כן אין להם מציאות קנין באמת בישראל כלל רק מצד הגוף שהוא החומר המכסה ומאפיל הכרת האמת. ועיקר קנין עכו"ם בישראל ילפינן בגיטין שם מקרא דוישב ממנו שבי הנאמר בכנעני מלך ערד דאמרו ז"ל במדרש רבה ותנחומא פרשת חוקת והובא בתוספות ריש ר"ה שהוא עמלק. כי ענין זה שיהיה מציאות עבדות בישראל הוא רק מצד עמלק דאף שישראל חוטאים עד שיהיו ככל הגוים ממש במעשה והגדילו עונות חס ושלום מכל מקום לעולם אף על פי שחטא ישראל הוא ואי אפשר להם ליעקר שם ישראל מהם כלל. והמשילו על זה רז"ל בסנהדרין (מד.) לאסא דקאי ביני הוצי דאסא שמיה ואסא קרו ליה היינו שורש ישראל לעולם דבוקים בהשם יתברך מצד שרשם הנעלם שאינו נגלה בעולם הזה. והוא כמו שאמרו ז"ל (זוהר חדש ריש פרשת יתרו) דבמצרים אלמלא מיהר לגאלם היו נכנסים בשער החמשים דטומאה שאי אפשר לגואלם עוד. היינו שער החמישים הוא השורש שאינו מתגלה בעולם הזה [כי הוא נגד העולם הבא כנודע דמ"ט הוא ז' פעמים ז' שהם ז' ימי הבנין ושער החמשים הוא הבינה תרעא דחירו ויובל הגדול שהוא העולם הבא] והיינו שיקלקלו חס ושלום שורש היהדות שיש בהם מהאבות. כי קודם מתן תורה היה עדיין מקום מציאות לקלקל השורש גם כן ועל כן הוצרך למהר הגאולה. ולפי שהגאולה דמשה רבינו ע"ה היה רק ממ"ט שערי טומאה והיה על ידי התגלות מ"ט שערי קדושה על כן לא נגלה אליו שער החמשים. ובשאר גליות אי אפשר עוד להשתקע עד לשער החמשים כלל כי שורש ישראל אי אפשר כלל שיעקר עוד מהם ואפילו יהיה חס ושלום בכל מ"ט שערי טומאה בשער החמשים שהוא שורש הנעלם דטוב דבוקים בו יתברך.